Les érudits post-talmudiques
Sa`adyah Gaôn (882-942)
ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות" (דניאל י"ב). אבל אמר ורבים מישני, ולא אמר וכל ישני אדמת עפר, כי כל ישני אדמת עפר הם כל בני אדם, ולא יעד הבטחה זו אלא לבני ישראל בלבד, ולפיכך אמר רבים. ואמר "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות", אין כוונתו אותם שיחיו יש מהם לגמול ויש מהם לעונש, כי לא יחיה בזמן הישועה מי שיש עליו עונש, אלא נתכוון בחלוקת הדבור כי אלה אשר יקיצו לחיי עולם ואתם אשר לא יקיצו הם לחרפות לדראות עולם, כי כל צדיק ובעל תשובה יחיו, ולא ישארו אלא הכופרים ואשר מתו ללא תשובה
Plusieurs de ceux qui dorment dans la poussière de la terre se réveilleront, les uns pour la vie éternelle, et les autres pour l’opprobre, pour la honte éternelle (Daniel 12:2). Il est dit " plusieurs de ceux qui dorment " et non " tous ceux qui dorment ". En effet, " tous ceux qui dorment dans la poussière de la terre " sont tous les hommes. En revanche, cette promesse n'a été faite qu'aux fils d'Israël. Voilà pourquoi il est dit " plusieurs ". Il est aussi dit : " Ceux ci pour la vie éternelle et ceux là pour l'opprobre ". L'intention n'est pas de dire que parmi ceux qui vivront, certains seront récompensés et d'autres seront châtiés, car au moment du Salut, celui qui a un châtiment ne vivra pas. Cela veut plutôt dire que ceux qui se réveilleront auront la vie éternelle et que ceux qui ne se réveilleront pas subiront la honte et l'opprobre éternelle. En effet, tous les justes et tous les repentants vivront en sorte que ne resteront que les hérétiques qui sont morts sans s'être repentis ( Livre des Croyances et des convictions 7:2 )
Nissim Gaôn (990-1062)
ואם ישיו המשיב ויאמר הואיל ואתם אומרים כי כל מי ששלמה דעתו נתחייב במצוות ולמה ייחד הקב״ה את ישראל לתת להם תורתו ולהטעינם במצוותיה הם לבדם ואין אומה אחרת זולתם והלא כולם הן שבין בדין חייוב המצות ועוד יש להשיב האיך יתכן לעונשן על דבר שלא נתחייבו בו ולא ולא ניתן להם והלא יש להם להשיב אילו נצטוינו היינו עושים ואילו הוזהרנו היינו נהזהרים ומקבלים כמו שקיבלו הם והרי פושטים אלו תשובה הטענות ונאמר כי כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתנא דליבא כבר הכל מתחייבין בהן מן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורם והמצות שהן נודעות מדרך השמועה מדברי הנביאים לא חשך אלוהניו מלחייב לקדמונים מה שהיה ראוי בעין חכמתו לחייבם אלא מצינו שאדם הראשון הטען מהם קצת מצות כמו שאמרו רבותינו ז״ל שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי רבי חנניה בן גמלא אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכישוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף ורבי אלעזר אומר אף הרבעת בהמה ובהרכבת האילןואע"פי שהמצות הלמודות מן הכתוב דכת׳ ויצו יי אלוהים אינן כולן של שמועה כי חיוב ידיעת הקב"ה לשמוע בקולו ולעבדו מדין הדעת הן ראויין ושפיכות דם נקי והגזל מדרך השכל הן אסורין ולא נצטרפו מצות השמועה שניתנו לאחר מכן אלא אם אותן שהן של שמועה כיוצא בהן ולפי שפשעו בני נח שהן זולת אברהם וזרעו ולא קיבלו מה שנצוו לעשותו ודם עברו על מה שהוזהרו עליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל עמד וימדוד ארץ ראה ויתר גויים מה ראה ראה שבע מצוות שנצטוו בני נח אי נתחייבו העונש ונסתלקו טענותיהם לומר מפני מה ניתנה התורה לישראל לבדם זולתי שאר האומות כי שלא קיבל המועט כל שכן שאינו מקבל המרובה ואעפ"כ כיון שהגיע מניינו של ישראל לשיעור שנראה בחכמתו של קדושנו לתת להם תורה ולהשמיעם דברותיו לא מנעם לאומות ולא חשך מהם גם הם תורתו ולא הניח להם פתחון פה לפי שלא הוריד תורה במקום מיושב אלא במדבר שהוא הפקר ואין עליו מרות אדםכדתני מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם ואעפ"כי שגלוי היה לפניו כי אינן מקבלין אותה מיהו כיון שאינו עונש אלא אם כן הזהיר חיזרה עליהם ולא קיבלוה כמו שפרשו חכמינו זו מקרא ויאמר יי מסני בא וזרח משעיר למו אואמר יי אלוה מתימן יבא מאי באי בשעיר ומאי בעי בתימן אמר רבי יוחנן מלמד שחיזרה הקב"ה לתורה על על אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבא ישראל וקיבלוה האויל והכל היו שבין במדת חיוב המצות ופשעו אומות באותו המעיוט שהיה בידם וגם חיזר עליהם תורה ולא באו ולא קיבלוהו וקיימו ושראל ושמעו וקיבלו ואמרו נעשה ונשמע אז נסתתמו טענותיהן של אומות ונחייבו העונש והיו ישראל ראוין ליחדם לכל אותו השבח שניתן להם ולנטלם ולנשאם ולקרותם עמו וללמדם תורתו ולשומה בפיהם וכל זה להועילם בדבר שזוכין על קיבולו ועל עשיייתו ועל זהירותן מלעבור עליו לקבל שכר טוב שאין לו הפסקשראוי הוא להם
« Vous dites que tous ceux qui dont l’intellect est parfait sont astreints aux commandements. Pourquoi alors le Saint Béni Soit-il a distingué les Israélites pour leur donner la Torah, à eux seuls, et les enraciner dans ses commandements, eux, et aucune autre nation avec eux ? Tous ne sont-ils pas égaux dans l’obligation de respecter les commandements ? D’aucuns peuvent également rétorquer : Comment peut-on les punir pour une chose dont ils n’ont pas été commandés et qui ne leur a pas été donnée ? Ne pourront –ils pas répondre que s’ils ont été commandés, ils auraient fait et que s’ils ont été avertis, ils auraient accepté comme eux (les Israélites) ont accepté ? Nous leur répondrons simplement que tous ont été astreints aux commandements qui relèvent du bon sens et de l’intellect depuis que Dieu fit l’homme sur la terre et ses fils pour les générations successives. Et que les commandements qui sont connaissables au moyen de l’ écoute de la parole des prophètes , l’Eternel ne s’est pas retenu d’astreindre les générations antérieures de ce qu’il jugeait bon dans sa Sagesse […] Cependant, lorsque les fils de Noé, c'est-à-dire ceux en dehors d’Abraham et de sa descendance, n’acceptèrent pas ce dont ils ont été ordonnés de faire et qu’ils transgressèrent ce dont ils ont été avertis , comme l’on dit les sages : « Il se leva et mesura la terre , il vit et exempta les gentils – il vit les sept lois dont les enfants de Noé ont été commandés etc. » , ils sont devenus passibles du châtiment et n’ont plus de prétexte pour dire : « Pourquoi la Torah n’a été donnée qu’à Israël seul et non aux autres nations ? ». En effet, si quelqu’un n’accepte pas le peu, comment pourrait-il, à plus forte raison, accepter plus ? Lorsqu’ Israël est parvenu au stade où notre Saint a jugé, dans sa Sagesse, bon de leur donner sa Torah et de leur faire entendre ses Paroles, il n’a pas empêché les peuples d’embrasser la Torah, afin de ne pas leur donner d’excuses. En effet, il n’a pas donné sa Torah dans un lieu habité, mais dans le désert, qui n’est la propriété de personne, ainsi qu’il est enseigné : « Pourquoi la Torah n’a pas été donnée en terre d’Israël ? Afin de ne pas donner de prétexte aux nations du monde ». Et quand bien même il savait qu’ils n’allaient pas accepter sa Torah, il ne les châtie pas avant de les avoir averti et qu’ils l’aient refusée, comme les Sages ont interprété le verset du Deut 32 :33 : « Et l’Eternel vient de Témane etc. Que fait-il à Sé`ir et que fait-il à Témane ? Rabbi Yohanan dit : Cela enseigne que le Saint Béni Soit-il annonça la Torah à tous les peuples et à toutes les langues, mais ils ne l’ont pas acceptée, jusqu'à ce qu’il soit venu vers les Israélites qui l’acceptèrent ». Et puisque tous étaient astreints à l’obligation de respecter les commandements, que les peuples ont transgressé le peu qui étaient en leur possession, que Dieu leur a annoncé la Torah mais qu’ils ne l’ont pas acceptée, mais que les Israélites l’acceptèrent et l’ont accompli, qu’ils écoutèrent , acceptèrent, et dirent : « nous écouterons et ferons » , alors, les excuses des nations ont été annulées et ils ont mérité le châtiment. En revanche, les Israélites ont mérité qu’il leur accorde toute cette glorification qui leur a été donnée, de les hausser et de les élever, de les appeler son peuple particulier, de leur enseigner sa Torah et de la mettre dans leur bouche. Et ce, afin de les faire bénéficier de la chose qui résulte de son acceptance et de son observance ainsi que des avertissements de ne pas la transgresser, c'est-à-dire, afin de leur donner le salaire excellent et sans fin qu’ils méritent » (Nissim Gaôn, Séfer hamafteah)
Shmouel ben Hofni Gaôn (10e siècle)
Dans son commentaire sur la Genèse, le dernier Gaôn de Soura, parle non pas de sept, mais de trente lois noahides dont l'interdit de consommer des animaux qui n'ont pas été abattus rituellement נבילות. Cette tradition est d'une grande aide pour la compréhension du Midrash, qui explique de la manière suivante l'absence de lois alimentaires pour les gentils :
רּ תנחום בן חנילאי אמר התיר להם את האסורים את השקצים ואת הרמשים, למה הדבר דומה לרופא שהלך לבקר שני חולין, ראה אחד מהן שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו תנו לו לאכול כל מה שהוא מבקש, ראה את האחד שהיה חוזר לחיים, אמר לבני ביתו כך וכך מאכל יאכל, כך וכך מאכל לא יאכל, אמרו לו לרופא מה ראית בין זה לזה [שלזה שהוא בסכנה אמרת יאכל כל מה שהוא מבקש, וזה שהוא לחיים אמרת לו כך וכך יאכל כך וכך לא יאכל], אמר להם הרופא, לזה שראיתי שהוא למיתה, אמרתי תנו לו שהוא למיתה, [אבל זה שיש בו לחיים ישמור את עצמו], וכך הקב"ה התיר לגוים שקצים ורמשים ואת כל העבירות לפי שהן לגיהנם, אבל לישראל שהם לחיי גן עדן, אמר להם (והייתם קדושים כי קדוש אני) אל תשקצו את נפשותיכם (ויקרא יא מג), [והייתם קדושים כי קדוש אני] (שם שם מד), את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, למה שהן חיים, שנאמר ואתם הדבקים בהּ אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד
« Il vit et délia les Gentils – Rabbi Tanhoum ben Hanila’i dit : Il les a délié ce qui a été interdit ; les abominations et ce qui se meut. A quoi la chose peut-elle être comparée ? A un médecin qui vint visiter deux malades. Il vit que l’un était en danger et dit à ceux de sa maison de lui donner tout ce qu’il demandera à manger. Il vit l’autre dont l’état s’améliorait et dit à ceux de sa maison, il mangera ceci mais ne mangera pas cela. Ils dirent alors au médecin, quelle différence as-tu vu entre les deux pour que tu dises à celui qui est en danger de manger tout ce qu’il veut et à celui dont l’état s’améliore de ne manger que telle et telle chose ? Le médecin leur dit : La raison pour laquelle j’ai dit au sujet de celui que j’ai vu en train de mourir de lui donner [ce qu’il veut] est qu’il va mourir, mais celui qui a part à la vie doit faire attention à sa personne. De même, le Saint Béni Soit-Il a permis aux Gentils les abominations, les choses qui se meuvent et toutes les transgressions puisqu’ ils iront dans la Géhenne. Mais aux Israélites, qui sont destinés à vivre dans le Paradis, il leur dit : Vous serez saints comme Je Suis Saint (Lévitique 11 :44 ). Vous mangerez ceci et vous mangerez cela. Pourquoi ? Car ils sont destinés à vivre, ainsi qu’il est dit : Vous qui êtes attachés à l’Eternel, votre Dieu, vous êtes tous vivants aujourd’hui (Deutéronome 4 :4) » ( Tan’houma , Shémini 10 )
En effet, la Torah prescrit :
לא תאכלו כל־נבלה לגר אשר־בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה
« Vous ne mangerez d'aucune bête morte; tu la donneras à l'étranger qui sera dans tes portes, afin qu'il la mange, ou tu la vendras à un étranger; car tu es un peuple saint pour l'Eternel, ton Dieu. » (Deut 14:21)
Yéhoudah ben Barzilay (11-12e siècle)
אשרי אדם שמע לי לשקד על־דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי יש מי שמפרש על כל אדם שמכל האומות שעוסק בתורה ושומר תורה חכמה ומצות אשריו וכעניין שנאמר אשר ועשה אותם אדם וחי בהם וגו׳ שנאמר על כל אדם והאי פירוש לא דייק כי האומות יצאו מכלל ברית אלא אם כן יתגייר גר מהן אבל הגויים יצאו מכל ברית וכדכתיב והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו וכמפורש במקומו על עסקי סיד. וגרסינן נמי בסנהדרין בפרק ארבע מיתות אמר רבי יוחנן גוי שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם מיתיבי היה ר"ם אומר מניין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. התם בשבע מצות דידהו וכיון דאוקמינא בשבע מצות דידהו אבל גוי שעוסק בתורה אין בה קיבול שכר
« " Heureux l'homme qui m'écoute, Qui veille chaque jour à mes portes, Et qui en garde les poteaux! " (Proverbes 8:34). D'aucuns l'interprètent en référence à tous les hommes de toutes les nations qui s'occupent de la Torah et gardent la Torah , la Sagesse et les commandements, comme il est dit : " L'homme qui les mettra en pratique vivra par elles " (Lev 18:5), qui se réfère à tous les hommes. Cette interprétation n'est cependant pas exacte car les nations ont été exclues de toute alliance, sauf les convertis qui se convertissent parmi elles. Les gentils, cependant, ont été exclus de toute alliance, ainsi qu'il est dit : " Les nations seront des fournaises de chaux, des épines coupées qui brûlent dans le feu " (Isaïe 33:12), et comme expliqué dans Sotah 35a. Il est rapporté dans le traité Sanhédrin 59a ; Rabbi Yohanan dit : Un gentil qui s'occupe de la Torah est passible de mort , ainsi qu'il est dit : " Moshé nous ordonna la Torah, en héritage à la congrégation de Jacob " , à nous et pas à eux (...) Une objection : Rabbi Meir avait l’habitude de dire : D’où sait-on que même le non-Juif qui observe la Torah est comme le grand-prêtre ? Il est dit: Vous observerez mes lois et mes ordonnances: l'homme qui les mettra en pratique vivra par elles (Lévitique 18,5). Il n’est pas dit: les prêtres, les lévites et les Israélites, mais l’homme. Tu apprends de là que le non-Juif qui s’occupe de la Torah est comme le grand-prêtre ? – Cela ne se réfère qu’à leurs sept lois, car ils subsistent grâce à leurs sept lois. Cependant, un gentil qui s'occupe de la Torah n'en reçoit aucun salaire » (Commentaire sur le Séfer Yétsirah p. 93)
Rashi (1040-1105) et Rahamim Nissim Falaji (1813-1907)
Nous avons déjà cité quelques extraits de la glose de Rashi quand nous avons évoqués le Talmud de Babylone. Ce sera ici l'occasion d'en savoir davantage sur sa position dont il nous fait part dans son commentaire sur le traité `Avoda Zara :
אם מקיימין כו' - התרה זו לא טובתם היא אלא שאין מצווין לקיימן ואם יקיימו לא יקבלו שכר
« Cette exemption n’est pas pour leur bien, mais puisque l’observance de ces lois ne leur est pas commandée, ils n’en recevront aucune récompense » (Rashi sur `avodah Zarah 3a)
Il réitère ailleurs :
אפי' מקיימין אותן כו' - שהרי אינם מצווים אבל מעונשין לא פטרן
« Même s’ils les accomplissent, ils n’en recevront aucune récompense - car ils ne sont pas commandés de les observer. Par contre, ils n’ont pas été déliés des punitions résultant de leur transgression » (Rashi sur Bava Qamma 38a)
ולפני עור - דמזבין ליה בהמה ומקריבה לעבודת כוכבים ובני נח נצטוו עליה דהיא אחת משבע מצות בד' מיתות בסנהדרין (דף נו.) ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן ואע"ף שאין להן שכר בקיומם
« Tu ne mettras point d'achoppement devant l'aveugle – En vendant un animal à un non-Juif qui va l’offrir aux idoles. Et les enfants de Noé ont été commandés sur ce précepte car il fait parti des sept commandements énoncés dans le traité Sanhédrin 56a. Et même si nous disons que Dieu se leva et les en délia, tu ne dois néanmoins pas les faire transgresser ces lois, car dans le futur, ils seront jugés en raison de la violation de ces commandements, même s'ils ne recevront aucune récompense de leur accomplissement » (Rashi sur `Avodah Zarah 6a)
Rahamim Nissim Falaji nous permet d'y voir plus clair :
ואיתא בסנהדרין בפרק ארבע מיתות אמר רבי יוחנן עכו״ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם מיתיבי היה ר"ם אומר מניין שאפילו עכו״ם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. התם בשבע מצות דידהו ופירוש רשי ז״ל בשבע מצוות דידהו עוסקין בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן ע״כי ועל זה יש להסטפק אם גם בדיני תורה מהלכות אלו שבע מצות דידהו הן בכלל האיסור דישראל מוזהרין דלא למילף להו או לא ומה שישה לצדד הוא דאמרי׳ בבא קמא דל״ח ע״א דא״ר יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים מה ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם ולא קיימום עמד והתירן להן מצד זה נראה לכאורה דאיכא איסורא דכיון דכביכול עמד והתירן להן הוא שאינו רוצה בקיומם והכא ללמדם הוא שרוצה בקיומם נראה כעובר המימרא דרחמנא וממאי דמסיק דאפי״ה המקיימין נוטל שכר כמי שאינו מצווה ועושה יש צד היתר ללמדם ובלבי היה להכריע לאיסור משום דאתי לאמשוכי ללמד להם אגב שאר דיני התורה נמי אך כיון שרובם משבע מצות דידהו הן ישוב העולם משום שלא יריעו ולא ישחיתו ולא יבואו לשחת גם בישראל מכריע הוא דשרי ללמד להן הלכות אלו שבע מצות דוקא שיש בהן תיקון העולם
« Il est rapporté dans le traité Sanhédrin 59a : « Un gentil qui s’occupe de la Torah est passible de mort, ainsi qu’il est dit : « Moïse nous ordonna la Loi », en héritage pour nous et pas pour eux. Rabbi Méir n’a-t-il pas enseigné : D’où sait t-on que le gentil qui s’occupe de la Torah est comme le Grand Prêtre ? Du verset : « L’homme qui les fera vivra par elles ». Il n’est pas dit : Le prêtre, le lévite, et l’Israélite, mais l’homme, pour te dire que le gentil qui s’occupe de la Torah est comme le Grand Prêtre. Cela a été dit par rapport à leurs sept lois ». Rashi, de mémoire bénie, a expliqué : « leurs sept lois – ils s’occupent de ces sept lois afin de bien les connaître ». Il y a lieu de douter si ou ou non les lois de la Torah qui ont trait à ces sept préceptes sont inclus dans l’interdit, pour un Israélite, d’enseigner aux gentils. Ce qui peut faire douter sur ce point est ce qui est dit dans le traité Bava Qama 38a : « Rav Yossef dit : Il se leva et mesure la terre, il vit et exempta les gentils. Qu’est ce qu’il vit ? Il vit que les sept lois qu’ils ont acceptées sur eux et qu’ils n’ont pas accomplies. De ce fait, il les en exempta ». Sous cet angle, il semble qu’il existe un interdit, dès lors que puisqu’il les en exempta, Dieu n’a plus le désir plus qu’ils observent leurs sept lois en sorte que celui qui les leur enseignent et qui souhaite qu’ils les accomplissent semble transgresser la Parole du Miséricordieux. Sous un autre angle, puisqu’il est dit qu’ils reçoivent un salaire comme celui auquel aucun commandement n’est donné et qui fait, il est permis de les leur enseigner. J’aurais penché vers l’interdit, dès lors que l’étude des sept lois peut les amener à étudier également les autres lois de la Torah. Cependant, puisque les sept lois, pour la plupart, visent à l’ordre social, afin qu’ils ne se fassent pas du mal ; ne se corrompent pas, et amènent la corruption jusqu’en Israël, il s’impose qu’il est permis de leur enseigner les halakhoth de ces sept préceptes précisément parce qu’elles visent à la réparation du monde » (Yaféh Lalev partie 5, 246:9)
C'est donc en tant que code social que les lois noahides peuvent être enseignés aux gentils auxquels, per se, Dieu ne demande plus rien. En effet, si ce n’était pas pour éviter que le chaos et la corruption règnent bas et ne s’étendent jusqu’ au sein de la communauté juive, ceux qui disent aux gentils qui ne veulent pas se convertir de bien se comporter auraient transgressé la Parole de Dieu qui a exempté les non Juifs de tout acte en vue de le servir. Cela rejoint et éclaire davantage le point de vue de Rashi qui nous apprend, en somme, que l'abolition des lois noahides pour les gentils est la conséquence logique du rejet de la Torah, que l'on prend ou dans son entièreté ou pas du tout. Puisque les Israélites ont accepté les préceptes additionnels de la loi mosaïque, l'obligation antérieure n'a pour eux pas été levée mais réitérée et confirmée. Les gentils, par contre, qui ont rejeté la Torah ont été exemptés même des lois noahides אין מצווין לקיימן. Que ce soit par l'exemption chez les uns ou par l'augmentation du nombre des préceptes à observer, chez les autres, la religion noahide, c'est à dire le fait se servir Dieu par les lois noahides seulement, qui n'était qu'une étape dans la révélation progressive de la Torah, a été abrogée. Et si après le don de la Torah au Sinaï, les gentils sont encore châtiés pour la transgression des lois de Noé, c'est uniquement afin qu'ils ne nuisent pas à autrui et ne corrompent pas la société et non plus parce qu'ils seraient encore, per se, astreints à ces lois ou que Dieu exige d'eux qu'ils Le servent par ces préceptes. C'est ce que Rashi confirme lorsqu'il réduit le rapport des gentils aux lois noahides à de simples bonnes manières דרך ארץ (Glose de Rashi sur Makkoth 9b). Dans les extraits de sa glose que l'on reprendra pour la clarté, Rashi est sans équivoque quant au fait qu' en dehors de la Torah, il n'existe pas de salut pour les non Juifs qui doivent se faire prosélytes s'ils veulent échapper à la Géhenne :
ואנן אשכחן שחזר הקב”ה להענישן על התורה ועל המצות דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג) וכתיב אלוה מתימן יבא (חבקוק ג)
« L’on voit que le Saint Béni Soit-il leur annonça [la Loi] pour les punir en raison de la Loi et des commandements, ainsi qu’il est écrit : « Il apparut sur le mont Pharan » et : « Dieu vint de Téiman » (Exode 33:2) » (Rashi sur Béitsah 16a)
כל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד
« Tant que les Gentils ne se feront pas Prosélytes pas et qu’ils seront appelés « nations », ils n’auront que le feu de la chaux comme part » (Rashi sur Sotah 35a)
הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו [רש"י : שלא קבלו בו תורה]. דא"ר אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם עליו
« Pourquoi la montagne est t-elle appelée Sinaï ? Car c'est la montagne sur laquelle la haine (sin'ah) pour les Nations du monde descendit [Commentaire de Rashi: Car elles n'y ont pas accepté la Torah] […] Quel est son vrai nom ? Horeb. Rabbi Abbahou dit que son vrai nom est Sinaï et qu’elle est appelée Horeb car c’est là que la destruction est descendue sur les Nations du monde » (Talmud de Babylone, Shabbath 89a)
Shmouel ben Méir (1085-1158)
Pour le Rashba"m, l'Eternel est le Dieu d'Israël et non des gentils qui sont libres d'adorer des idoles, ce qui sous entend l'abrogation totale du premier précepte noahide. Voici ses propos :
אשר חלק - להאיר (ראה תנ"ב שמות יט). ולפי עיקר הפשט: אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם , כי אינו חושש בהם; אבל אתכם לקח יי ויוצא אתכם... להיות לו לעם נחלה ולעובדו , והוא יהיה לכם לאלהים
« [ Veille sur ton âme, de peur que, levant tes yeux vers le ciel, et voyant le soleil, la lune et les étoiles, toute l'armée des cieux, tu ne sois entraîné à te prosterner en leur présence et à leur rendre un culte ] Ce sont des choses que l'Eternel, ton Dieu, a données en partage à tous les peuples - pour les éclairer. Et selon le sens obvie : Qu'il laissa à tous les peuples, afin qu' ils les servent , car Il ne se soucie pas d'eux. Mais vous, l'Eternel vous a pris - afin d'être Son peuple et Son héritage et pour Le servir et Il Sera votre Dieu « ( Rashba"m sur le Deut 4:19 )
Bahya ben Asher ibn Halawa (1255-1340)
ודבר ידוע כי עולם הנשמות הוא הבא לאדם מיד תכף אחר הפרדה מן העולם הזה, על כן בקש זה שיזכה אחר מיתה מיד לעולם הנשמות שזו היא מיתת ישרים, ובקש עוד שיזכה באחרית הזמן אל העולם הבא שהוא מזומן למי שהוא עתה בעולם הנשמות, וזהו שאמר ותהי אחריתי כמוהו, כי העולם הבא שהוא אחר התחיה והוא אחרית עולם הנשמות וסוף כל התענוגים. ולמדנו מכלל דברי המשל הזה שיספר בשבחן של ישראל ומעלתם הגדולה מצד ראשיתם ואחריתם שינחלו כל העולם הזה שיזכו לתחית המתים לחיי העולם הבא שאחר התחיה, ובאר בזה כי ישראל לבדם הם נוחלים כל זה עד שהוא עצמו כשבא לקלל ברך עצמו בברכתם
« L’on sait que le monde des âmes est celui dans lequel vient une personne après sa séparation du monde d’ici-bas. Ainsi, celui-ci (Balaam) demanda à mériter, après la mort, le monde des âmes qui est la mort des justes. Et il demanda encore de mériter, à la fin des temps, le monde à venir où sont invités tous ceux qui, actuellement, se trouvent dans le monde des âmes. Et c’est ce qui est signifié par : « Et que ma fin soit semblable à la leur », car le monde à venir vient après la résurrection et est le summum de tout plaisir. Et nous apprenons de toute cette parabole qui est énoncée au sujet de la gloire des Israélites et de leur grande élévation au sujet de leur début et de leur fin qu’ils hériteront de tout ce monde-ci et qu’ils mériteront le monde à venir qui viendra après la résurrection. Il est clair compte tenu de cela que les Israélites seuls hériteront de tout cela à tel point que lorsque Balaam est venu les maudire, il s’est béni lui-même de toutes leurs bénédictions » (Commentaire sur Exode 23 :10 )
התורה, הוא שכתוב תורה צוה לנו משה, והזכיר מידקהלת יעקב כי לא נתנה התורה אלא לקהלת יעקב ואין מי שיזכה בה כי אם יעקב לבדו וכל המתקהל עמו. הארץ, הוא שהזכיר כאן עין יעקב אל ארץ, שלא נתנה הארץ למורשה אלא לזרע יעקב, ולא נתישבה מעולם אחר שנחרבה ולא תתישב לעם אחר. תחיית המתים, הוא שאמר אף שמיו יערפו טל, מלת שמיו חוזרת לעין יעקב ולמעלת זרעו של יעקב, ייחס לו השמים שהוא ערבות שעליו הזכיר למעלה רוכב שמים, ואמר יערפו טל, כי הטל שעתיד להחיות בו המתים הוא בערבות, ושאר האומות אינן זוכין לתחית המתים כי אם ישראל זרע יעקב, והוא שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, וידוע כי מלת רבים ענינה על ישראל כענין שכתוב (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כן דרשו רז"ל בספרי, א"ר סימאי (תהילים נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל, זו נשמה, ואל הארץ זה הגוף, לדין עמו למי שהוא מדיין, לעמו, מכאן לתחית המתים לישראל, עד כאן. וכן מצינו ישעיה ע"ה שהתנבא על אומות העולם ואמר (ישעיהו כ״ו:י״ד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, וחזר והתנבא על ישראל ואמר (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, באר שאין תחית המתים אלא לישראל
« Il est écrit: " Moïse nous donna la Torah " et il est mentionné juste après " en héritage à la congrégation de Jacob" car la Torah n’a été donnée qu’à la congrégation de Jacob et ceux qui s’assemblent à elle [...] La résurrection est ce qui est signifiée par les mots " et ses cieux distilleront la rosée " [ ... ] Et Moïse dit : " distilleront la rosée " car la rosée qui, dans le futur, fera revivre les morts est dans les `aravot ( un compartiment céleste ), et aucune autre nation en dehors d’Israël , qui est la descendance de Jacob, ne mérite la résurrection des morts. Et lorsqu' il est écrit en Daniel 12,2 que " plusieurs de ceux qui dorment dans la poussière de la terre se réveilleront ", les mots " beaucoup " ne concerne qu'Israël comme lorsqu' il est écrit en Esther 8,17 que " beaucoup de gens d'entre les peuples du pays se judaïsèrent ". Comme l'ont enseigné nos Sages de mémoire bénie dans le Sifri : " Rabbi Simay dit en référence à Psaume 50,4 : " Il crie vers les cieux en haut " - cela se réfère à l'âme - " Et vers la terre " - cela se réfère se aux corps - " pour juger son peuple " - celui qui juge - " son peuple ", de là nous dérivons que la résurrection est pour Israël. Et nous voyons qu' Isaïe , que la paix soit sur lui , prophétisa au sujet des nations du monde : " Ceux qui sont morts ne revivront pas, Des ombres ne se relèveront pas; [Car tu les as châtiés, tu les as anéantis, Et tu en as détruit tout souvenir ] " ( Is 26,14 ) et dit ensuite au sujet d' Israël : " Puissent donc tes morts revenir à la vie et les cadavres des miens ressusciter! Réveillez-vous et entonnez des cantiques, vous qui dormez dans la poussière! Oui, pareille à la rosée du matin est ta rosée: grâce à elle, la terre laisse échapper ses ombres " (Is 26,19). Il est clair que la résurrection n'est que pour les Israélites à eux seuls » (Commentaire sur le Deutéronome 33:4 )
Tossafoth (12è-15è siècle)
שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה. פי' בשבע מצות שלהם דאילו בשאר מצות אמרינן בסנהדרין פרק ד' מיתות (דף נט.) עובד אלילים העוסק בתורה חייב מיתה: הרי הוא ככהן גדול. להכי נקט כהן גדול משום דכתיב יקרה היא מפנינים ודרשינן (הוריות דף יג.) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים גבי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ אבל עובד כוכבים העוסק בתורה הוא ככהן גדול
« Un gentil qui s’occupe de la Torah est comme un grand prêtre – c'est-à-dire, en ce qui concerne leurs sept lois. Par contre, en ce qui concerne les autres commandements, il est dit dans le traité Sanhédrin 59b qu’un gentil qui s’occupe de la Torah est passible de mort. Comme un grand prêtre – puisqu’il est écrit : « Elle est plus précieuse que les perles (pninim) » (Proverbes 3:15), que l’on interprète comme voulant dire qu’un érudit bâtard a préséance sur le grand prêtre qui entre dans l’endroit le plus intérieur du Temple (lifné vé-lifnim) (Horayot 13b). Le gentil qui s’occupe de la Torah, cependant, est comme le grand prêtre » (Tossafot sur `Avoda Zara 3a)
Le Zohar Hadash nous permet d’y voir plus clair :
רבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי, הוו קאזלי באורחא, אמר ר' שמעון לרבי חידקא, הא תנינן, נכרי ועוסק בתורה, ככהן גדול הוי. מאי טעמא שקלו לכהן גדול. והכתיב, (תהלים, עח) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. הקדוש ברוך הוא יהבה לישראל, לקבל עליה אגרא לעלמא דאתי, ומי שלא קבלוה, לא מקבלי עלייהו אגרא בעלמא דאתי. דהכי אמר רּ עקיבא, ישראל שעמדו על הר סיני, מקבלין עליה שכר. נכרים שלא עמדו על הר סיני, אין מקבלין עליה שכר. ואת אמרת, נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. אמר ליה, ככהן גדול עם הארץ תנינא ודאי. דאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, (משלי, ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אפילו ממזר תלמיד חכם, עדיף מכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים. הואיל ואינו קורא בתורה, אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר, ועליו כתיב, (שם יט) גם בלא דעת נפש לא טוב. כהן גדול שאינו יודע עיקר של עבודה, אין עבודתו עבודה. ואמר רבי יודא, מניין שכהן גדול צריך להיות תלמיד חכם. דכתיב, (מלאכי, ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואם הוא עם הארץ, אין מקבל עליה שכר. כך גוי העוסק בתורה, הואיל והוא גוי, אין עסקו בתורה עסק, ואינו מקבל שכר
« Rabbi Hidqa et Rabbi Shime`on ben Yossi marchaient ensemble en chemin. Rabbi Shime`on dit à Rabbi Hidqa : " L'étranger qui s'occupe de la Torah est comme le souverain sacrificateur ". Que cela veut t-il dire ? N'est t-il pas écrit : " Et il établit un témoignage pour Ya`aqov et plaça la Torah en Israël " (Psaume 78) ? Le Saint Béni Soit-il donna la Torah à Israël afin qu'ils reçoivent la récompense résultant de son observance dans le monde futur. Celui, par contre, qui ne l'accepte pas, ne reçoit aucune récompense dans le monde futur. Rabbi `Aqiva dit : Les Israélites, qui se sont tenus au mont Sinaï, reçoivent une récompense (de l'observance de la Loi) et les gentils, qui ne se sont pas tenu au mont Sinaï, ne recevront aucune récompense. Et toi tu dis que le gentil qui s'occupe de la Torah est comme un souverain sacrificateur ? Il lui dit : Il s'agit bien évidemment d'un souverain sacrificateur ignare, comme l'a dit Rabbi Youda au nom de Rabbi Yohannan : Il est écrit : Elle est plus précieuse que les perles – pninim – (Proverbes3:15). Même un érudit bâtard est préférable à un souverain sacrificateur ignare qui sert dans les l'endroit le plus intérieur du Temple (lifné velifnim), car puisqu'il ne lit pas la Torah, son service n'en n'est pas un, et il ne reçoit aucune récompense, et c'est à son sujet qu'il a été dit : L'âme qui n'a pas de connaissance n'est pas bonne (Proverbes 19:2). Ribbi Youda dit : D'où sait t-on que le souverain sacrificateur doit être un érudit ? Il est écrit : Car les lèvres du sacrificateur doivent garder la science, et c’est à sa bouche qu’on doit demander la loi, car il est le messager de l’Éternel des armées. (Malachie 2,7). S'il est ignare, il ne reçoit aucune récompense (de son service). De la même manière, si un gentil s'occupe de la Torah, son occupation n'en est pas une, dès lors qu'il est un goy, et il ne reçoit aucune récompense » (Zohar Hadash, Midrash Routh 325-328)
Yossef Hayyim de Baghdad (1835-1909)
, שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. יש להקשות איך יתיישב בזה לשון התניא דתני רב יוסף עמד והתירן להם? ועוד קשא דהא ודאי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה וקחזינן דיהיב שכר לאומות העולם בעולם הזה על דבר טוב שעושין?ונראה לי בס"ד דידוע כל המצות אף על פי שנעשים בדברים גשמיים הם פועלים ברוחניות למעלה יען שכל מצוה ומצוה יש לה שורש למעלה ברוחניות דהנגלה שלה הוא בגשמיות והסוד שלה ברוחניות וכמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא, א) שכל מצוה וכל דין שרשו פתוח אל מים העליונים וכל המקיים מצוה אחת ומשפט אחד מגיע ומעיר שרשו העליון וקונה לו פרקליט ומלאך אחד כי קיום המצות מעורר תוכיות המצות למעלה ומוריד שפע רוחני וקדוש וכו' עיין שם, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט.) שכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא היום לעשותם (דברים ז, יא) ולמחר לקבל שכרם (עירובין כב.) וקאי זה על שכר של הפעולה שפעל ברוחניות ולכך צריך שיהיה השכר בעולם הרוחני לא בעולם הזה הגשמי אך ימצא בעולם הזה שכר מה בשביל פעולה הגשמית.והנה ידוע מה שפועלת המצוה ברוחניות למעלה אף על פי שהיא נעשית בדבר גשמי למטה היינו כי השם יתברך עשה קשר ודבוק במעשה הגשמיות של המצוה עם הרוחניות אשר למעלה וזה הקשר נעשה על ידי הדבור שיצא מפיו יתברך בעת שצוה על אותה המצוה ומאחר שצוה לבני נח בשבע מצות הנה דבורו יתברך שצוה בשבע מצות עושה קשר ודבקות במעשה הגשמיות של שבע מצות עם הרוחניות שלמעלה.ונמצא לפי זה גם בני נח היו פועלים במעשיהם ברוחניות למעלה ואז ממילא יש להם שכר בעולם הבא מצד זה, אמנם מאחר שהם נצטוו בשבע מצות ולא קימוה 'עמד והתירן להם' כלומר התיר הקשר והדבקות שהיה בין פעולה של דברים הנגלים ובין הרוחניות וממילא אין נעשה על ידי מעשיהם התחתונים פעולה ברוחניות כלל ונמצא אין לכם שכר בעולם הבא שהוא שכר רוחני ואמיתי ורק משום דאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה נותן להם בעולם הזה שכר בשביל פעולה הנגלית שהיא בגשמיות ואין זה שכר אמיתי ולזה אמר רבינא שאין מקבלים עליהם שכר דהיינו שכר הרוחני האמיתי וזהו שאמר רב יוסף 'עמד והתירן להם' רצונו לומר שהיה קושר פועל הגשמי בפועל הרוחני התיר אותו ועל ידי כך אין עושים פועל רוחני וממילא אין להם שכר נצחי כי הטוב שעושים למטה הוא ריקן ואין בתוכו נשמה שהוא הרוחניות.וממילא נבין נמי דמה שאמר רבי מאיר 'שאפלו נכרי שעוסק בתורה הרי הוּא כּכהן גדול' היינו בעולם הזה קאמר מפני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה ונותן לו שכרו בעולם הזה להיות בערך כהן גדול שכתבו התוספות ז"ל.
« Même s’ils les accomplissent, ils ne recevront aucun salaire – L’on peut se demander ceci : Comment réconcilier cela avec ce qu’a dit Rav Yossef, d’après lequel il (Dieu) se leva et délia les nations ? Ceci pose également difficulté, sachant que le Saint Béni Soit-il ne retient pas le salaire de ses créatures, et que, comme on peut le constater, il donne le salaire des gentils dans ce monde. Il est notoire que même si les commandements se font matériellement, ils ont un effet spirituel dans les mondes d’en haut. En effet, chaque commandement s’enracine en haut, dans le spirituel. C’est comme l’a expliqué le Mahara"m Alsheikh de mémoire bénie, sur la base du verset en Exode 21 :1 – Et voici les commandements que tu mettras devant eux –, que la racine de chaque commandement et de chaque loi est ouverte dans les eaux d’en haut et que quiconque accomplit un commandement ou une loi, sa racine d’en haut vient et témoigne et il acquiert un défenseur et un ange. En effet, l’accomplissement d’un commandement réveille les forces du commandement en haut et fait descendre l’influx spirituel et saint etc. Ainsi, nos maîtres de mémoire bénie dirent : « Il n’existe pas de salaire des commandements dans ce monde. Plutôt, on les fait aujourd’hui et on en reçoit la récompense demain ». Ceci s’applique au salaire de l’acte accompli dans le domaine spirituel. Voilà pourquoi le salaire doit être dans le monde spirituel, et non dans ce monde matériel, bien qu’il existe un salaire moindre dans ce monde en raison de l’acte matériel. Ainsi, l’on sait que le commandement agit dans le monde spirituel en haut, bien qu’il ait été accompli matériellement en bas, c'est-à-dire que le Saint Béni Soit-il a créé un lien entre l’acte physique et le monde spirituel, qui se trouve en haut, et ce lien est créé par la Parole qui sort de la bouche du Saint Béni Soit-il, au moment où il ordonne ce commandement. Et puisqu’il a donné l’ordre d’observer les sept lois noahides, il créa un lien entre l’acte matériel de l’observance des lois noahides avec le monde spirituel d’en haut. De ce fait, même les fils de Noé dont les actes influaient dans le monde spirituel d’en haut ont une part dans le monde futur pour cette raison. Cependant, lorsqu’ils ont été commandés d’observer les sept lois et qu’ils ne les ont pas accompli, « Il se leva et les délia », c'est-à-dire, qu’il délia le lien spirituel qui existait entre les choses révélées et le monde spirituel. Par conséquent, il n’est plus fait, au moyen des actes d’en bas, aucun acte dans le monde spirituel et ils n’ont donc plus de part dans le monde futur, qui est le salaire spirituel et véritable. C’est uniquement parce que le Saint Béni Soit-il ne retient pas le salaire de ses créatures, qu’il donne leur salaire dans ce monde, salaire qui découle de l’acte manifeste, c'est-à-dire, dans la matérialité. Ce salaire n’est cependant le salaire véritable, et c’est pourquoi Mar bar Ravina a dit qu’ils ne reçoivent pas de salaire, c'est-à-dire, le salaire spirituel véritable. Et c’est aussi pourquoi Rav Yossef a dit que Dieu « se leva et les délia ». Il voulait dire qu’il existait un lien entre l’acte matériel et l’acte spirituel et que, par conséquent, il n’existe plus d’acte spirituel et ils n’ont plus de salaire éternel dès lors que l’acte qu’ils font dans ce monde est vide et dépourvu d’âme, c'est-à-dire de dimension spirituelle. L’on comprend alors ce qu’a dit Rabbi Méir : « Même le gentil qui s’occupe de la Torah est comme un grand prêtre » ; c'est-à-dire, dans ce monde dès lors que le Saint Béni Soit-il ne retient pas le salaire de ses créatures, et la donne dans ce monde aux gentils, afin qu’ils soient à peu près comme le grand prêtre » (Ben Yéhoyada` sur `Avodah Zarah 3a)
Pour ne pas alourdir davantage l'étude, nous nous contenterons de signaler que d'autres, dont notamment le Bah (1541-1640) (Haggahot HaBah sur Hagigah 13a), qui se base sur la version des Tossafot reprises dans le `Eyn Ya`aqov sur Hagigah 13a, et Eli`ezer Azqiri (1533-1600) (Séfer Harédim 4:37), sont allés beaucoup plus loin en déclarant qu'il est interdit d'enseigner aux non juifs les lois noahides qui ont été totalement abrogées pour autant qu' ils sont concernés. Le concept de l'abrogation totale des lois noahides pour les non juifs a également été reprise par le Pné Yéhoshou`a (1680-1756) qui affirme qu'elles ne s'appliquent plus aux gentils en tant lois d'ordre torahique depuis que Dieu les en exempta (Shou"t Pné Yéhoshou`a 2:43). Dans son commentaire sur le traité Bava Qamma 38a, il confirme que les non Juifs sont châtiés pour le rejet de la Torah entière.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire