Défense de l'Evangile de la circoncision

Partie 1: Les sources rabbiniques

Il est communément admis dans le judaïsme contemporain que les non-Juifs qui se conforment au code noahique auront part au monde futur. La plupart, à notre époque, enseigne en effet que tandis que les Juifs ont les six-cents treize commandements de la Loi mosaïque à observer, le reste de l’humanité n’est astreint qu’à sept commandements universels, les « lois de Noé », lesquelles  auraient été données à Noé à la sortie de l’arche. Certains, partant de cette idée, avancent que le judaïsme, à aucun moment, n’a été une religion de prosélytisme et que les judéo-chrétiens, qui prêchaient aux Gentils le salut par la circoncision et la soumission à la Torah (Actes 15 :1-5; Galates 2:9-14), étaient en rupture non seulement par rapport à la tradition juive mais aussi à l’enseignement des apôtres qui, à les en croire, n’ont prescrit que les lois noa’hides aux croyants issus du paganisme lors du concile de Jérusalem.  Comme le révèle cependant à notre lecture les sources anciennes bien trop souvent passées sous silence, l’idée que les non-Juifs qui refusent la Loi entière auraient une religion ou un code cultique  qui leur est destiné et par laquelle ils pourraient avoir accès au salut était étrangère à la théologie des Pharisiens de l’époque du deuxième Temple et des docteurs du Talmud.

Mélkhilta de Rabbi Ishma`el      

La « Mékhilta de-Rabbi Ishma`el », qui est l’un des plus anciens recueils d’exégèse tannaïtique, porte cette interprétation du verset du Deut 33,2 :

 ולפיכך נתבעו אומות העולם, כדי שלא ליתן פתחון פה להם כלפי שכינה לומר: אלו נתבענו כבר קיבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא. ונגלה על בני עשו הרשע ואמר להם: מקבלים אתם את התורה  אמרו לו: מה כתוב בה אמר להם: לא תרצח. אמרו: זו היא ירושה שהורישנו אבינו שנאמר: על חרבך תחיה נגלה על בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו: מה כתוב בה אמר להם: לא תנאף. אמר לו: כלנו מניאו, דכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן והיאך נקבלה נגלה על בני ישמעאל אמר להם: מקבלין אתם את התורה ? אמרו לו: מה כתוב בה אמר להם: לא תגנוב אמרו לו: בזו הברכה נתברך אבינו דכתיב: הוא יהיה פרא אדם וכתיב: כי גנוב גנבתי. וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כלם פיהם ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וכן הוא אומר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים. אמר שמעון בן אלעזר אם בשבע מצות שנצטוו בני נח שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן, קל וחומר למצות שבתורה מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל?  שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: למי שנתנה בארצו לפיכך לא קיבלנו.  דבר אחר:  שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר: בארצי נתנה, וזה אמר: בארצי נתנה, לפיכך ניתנה במדבר דימוס פרהסיא במקום הפקר. בשלשה דברים ניתנה תורה: במדבר, ובאש, ובמים, מה אלו חנם לכל באי העולם, אף אלו חנם לכל באי העולם

« C’est pour cette raison qu’il a été demandé aux nations d’accepter la Torah ; pour qu’elles n’aient pas d’excuse devant la Présence de Dieu pour dire : Si on nous l’avait demandé, on l’aurait accepté. Car voilà qu’on leur a demandé mais ils n’ont pas accepté, comme il est dit : «  L'Eternel est venu du Sinaï, Il s'est levé sur eux de Séir, Il a resplendi de la montagne de Paran. Et il est sorti du milieu des saintes myriades: Il leur a de sa droite envoyé le feu de la loi. » – Deut 33,2 –   Il s’est révélé aux enfants d’Esaü le méchant et leur dit : « Voudriez-vous accepter la Torah ? » Ils lui dirent: « Qu'est qui y est écrit? » Il leur dit : « Tu n'assassineras point »  (Ex 23,3). Ils dirent : « Tu n’assassineras point ? Mais c’est l’héritage que nous a transmis notre père ! » Comme il est écrit : « Tu vivras de ton épée » (Gn 27,40). Il s’est révélé aux enfants d’Ammon et de Moab et leur dit : « Voudriez-vous accepter la Torah ? ». Ils lui dirent : « Qu'est ce qui y est écrit ? ». Il leur dit : «  Tu ne commettras pas d'immoralité sexuelle » (Ex 20,13). Ils répondirent : « Nous sommes tous issus de l’immoralité sexuelle ». Comme il est écrit : « Et les deux filles de Lot étaient enceintes de leur père » (Gn 19,36). Il s’est révélé aux enfants d’Ismaël et leur dit : « Voudriez-vous accepter la Torah ? » Ils lui dirent: « Qu'est qui y est écrit ? » Il leur dit : « Tu ne voleras point » (Ex 20,13). Ils lui dirent : « C’est par cette bénédiction que nous a béni notre père ». Comme il est écrit : « Et ce sera un homme [farouche comme] un âne sauvage » (Gn 16,12). Et : «   Car j'ai été volé » (Gn 40,15). Et lorsqu’ il vint vers les Israélites, « Il leur a de sa droite envoyé le feu de la loi » (Deut. 33,2). Ils ouvrirent tous la bouche et dirent : « Tout ce que dira l’Eternel, nous ferons et écouterons ». Et ainsi il est dit : « Il se tint là et mesura la terre, il regarda et délia nations » (Habacuc 3,6 – traduction littérale de l’hébreu –)  Rabbi Shime`on ben Elé`azar dit : « S’ils n’ont pas pu porter les sept lois qui leur a été commandé et qu’ils ont accepté, à fortiori, comment auraient-ils pu porter les lois de la Torah ?  ». Pourquoi la Torah n’a-t-elle pas été donnée en terre d’Israël ? La raison est pour que les Gentils n’aient pas d’excuse pour dire : Puisqu’elle a été donnée en terre d’Israël, nous ne l’accepterons pas sur nous’. L’autre raison est d’éviter les disputes entre les tribus d’Israël, pour que personne ne dise : C’était sur mon territoire que la Torah a été donnée, et qu’un autre ne dise de même : C’était sur mon territoire que la Torah a été donnée’. Ainsi la Torah a été donnée dans le désert, publiquement et ouvertement, dans un lieu n’appartenant à personne.  La Torah a été donnée dans trois choses : le désert, le feu, et l’eau. Pour te dire que comme ces trois choses sont destinées à tous ceux qui viennent dans le monde, de la même manière, les paroles de la Torah sont destinées à tous ceux qui viennent dans le monde » (Mekhilta Ba’hodesh 9)

Les Gentils n’auront donc aucune excuse et seront condamnées pour n’avoir pas accepté la Torah. Notons que, contrairement à ce qu’avancent parfois les propagateurs du noahisme, il n’est pas ici question des seuls commandements noahiques. Le texte, en effet, non seulement indique qu’il s’agit de la Torah qui a été donnée aux Israélites lors de la révélation sinaïtique, mais l’argument à fortiori (qal va-homer)  auquel il est fait appel n’a de sens que s’il est question de la Loi entière et pas seulement des lois de Noé :

 אם בשבע מצות שנצטוו בני נח שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן, קל וחומר למצות שבתורה

« Si les Gentils n’ont pas pu accomplir les sept lois qui leur a été commandé et qu’ils ont acceptées, à fortiori, comment auraient-ils pu accomplir les lois de la Torah ! »

D’après la Mekhilta, seuls les Israélites, en raison de leur acceptation de la Loi, auront ainsi  part au monde futur :

ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבים יסורים ששלש מתנות טובות ניתנו לישראל ואומות העולם מתאווין להם ולא ניתנו להם בייסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל, ועולם הבא. תורה דכתיב: לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. ארץ ישראל מנין דכתיב ה' אלהיך מיסרך ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור וג

« Rabbi Shime`on ben Yo’hay dit : Les souffrances sont bonnes puisque trois cadeaux, que les nations du monde souhaitent avoir mais qui ne leur ont pas été accordées,  ont été données dans la souffrance à Israël.  Les voici : La Loi, la terre d’Israël et les monde futur.  La Loi, ainsi qu’il est écrit : Pour connaître la sagesse et la discipline, pour acquérir le sens des paroles de sens (Proverbes 1 :2)  et : Heureux est l’homme que tu châtie, Yah !  (Psaume 94 :12).  La terre d’Israël, ainsi qu’il est écrit : L’Eternel ton Dieu te châtie comme un homme châtie son fils (Deutéronome 6 :5) et : L’Eternel ton Dieu t’amène dans un beau pays (Deutéronome 6 :7). Et le  monde futur, ainsi qu’il est écrit : Car le commandement est un lampe et  la Torah est lumière et les remontrances de la sagesse sont la voie de la vie (Proverbes 6 :23) »  (Mekhilta Ba’hodesh 10)

L’on peut pareillement retrouver dans le chapitre 10 de  la Mekhilta  Néziqin :

 ויש שיש להן פדיון ויש שאין להן פדיון: אומות אין להן פדיון, תלמוד לומר: אח לא פדה יפדה איש, ולא יתן אלהים כפרו

« Certains peuvent être rédimés et certains ne peuvent pas être rédimés. Il n’y pas de rédemption pour les Gentils, comme le dit l’Ecriture : Ils ne peuvent se rédimer l'un l'autre, Ni donner à Dieu la rançon »

Le passage sur lequel la Mekhilta s’appuie poursuit : 

ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם  ויחי-עוד לנצח לא יראה השחת

« La rédemption de leur âme est chère, Et n'aura jamais lieu; Ils ne vivront pas toujours, Ils n'éviteront pas la vue de la fosse »  (Psaume 49 :9-10)

En un autre endroit, la Mekhilta enseigne que les nations n’ont plus aucune part en Dieu : 

 ר' עקיבא אומר: אדבר בנבואתו שבחו של הקב"ה, מי שאמר והיה העולם, שהרי אומות העולם שואלין את ישראל: מה דודך מדוד שככה השבעתנו - שכך אתם מתים לעולם עליו וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר: על כן עלמות אהבוך - אהבנוך עד מות וכתיב: כי עליך הורגנו כל היום - הרי אתם נאים, הרי אתם גיבורים, בואו והתערבו עמנו. וישראל אומרים להן: מכירים אתם אותו? נאמר לכם מקצת שבחו: דודי צח ואדום. כיון ששומעים שכך שבחו, אומרים לישראל: נלכה עימהם שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו, אלא דודי לי ואני לו וגו' אני לדודי ודודי לי. הרועה בשושנים

« Rabbi Ya`aqov dit : Les Gentils demandent à Israël : Qu’est ton bien-aimé plus qu’un autre, que tu nous adjures ainsi ? (Cantiques 5 :9), pour que  vous mourriez constamment pour Lui ?  Et vous êtes tués à cause de Lui, comme il est écrit : C’est pourquoi les jeunes filles t’aiment – Elles t’aiment jusqu’à la mort.   Il est également écrit : C'est à cause de toi qu'on nous égorge tous les jours  (Psaume 44,23).  Vous êtes tous beaux et forts, mélangez-vous à nous.  Et Israël leur dira : Le connaissez-vous ?  On vous racontera un peu de sa gloire : Mon bien-aimé est blanc et vermeil.  Lorsque les Gentils entendront que telle est Sa Gloire, elles diront aux Israélites : Nous viendront avec vous, comme il est dit : Où est allé ton bien-aimé, O la plus belle des femmes? De quel côté ton bien-aimé s'est-il dirigé? Nous le chercherons avec toi (Cantiques 6 :1).  Mais les Israélites leur diront : Vous n’avez aucune part en Lui ! Je suis à mon bien-aimé, et mon bien-aimé est à moi ! (Cantiques 6 :3 ) »   (Mekhilta, Massekhta de-shira 3) 

Ceci semble au premier abord contredire l’idée que la Torah est destinée à tous les hommes. Il faut cependant garder à l’esprit que d’après la Halakhah, tous ceux qui s’engagent à se soumettre à Loi entière via la circoncision, pour les hommes, et l’immersion, pour les hommes et pour les femmes,  intègrent  la nation d’Israël. L’on comprend aisément que ceux qui n’ont aucune part en Dieu sont ceux qui persistent dans leur refus de la Torah et  choisissent de rester Gentils.

Sifri

Le Sifri Devarim (343)  dit également :

ויאמר ה' מסיני בא. כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה. אמרו לו מה כתוב בה. אמר להם: לא תרצח. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר: והידים ידי עשו (בראשית כ"ז) ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר: ועל חרבך תחייה (שם). הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה. אמרו לו: מה כתוב בה. אמר להם: לא תנאף. אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנאמר: ותהרן שתי בנות לוט מאביהן (שם י"ט). הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה. אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה שנאמר: והוא יהיה פרא אדם (שם ט"ז). לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה מה ירצו ויקבלו את התורה. וכן הוא אומר: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תילים קל"ח). יכול שמעו וקיבלו? תלמוד לומר: ואתם לא תעשו (יחזקאל ל"ג). ואומר: ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה'),

 «  Et il dit: « l’Eternel vient du Sinaï » (Deutéronome  32:2). Quand Dieu s'est révélé pour donner la Torah à Israël, il ne s'est pas uniquement révélé à Israël mais à toutes les nations. Il alla d'abord vers les enfants d'Esaü et leur demanda : Voudriez-vous accepter la Torah ? Ils lui dirent: Qu'est qui y est écrit? Tu n'assassineras point (Exode 20,3). Ils dirent devant Lui: Maître de l’Univers, l'essence même de la nature  de leur Père est l’assassinat, comme il est dit: Et les mains sont les mains d’Esaü (Genèse 27,22), Et son père (Jacob) a assuré qu’il en serait ainsi, comme il est dit: Par l'épée tu vivras ! (Genèse 27,40). Il alla alors vers les enfants d'Amon et de Moab et leur demanda : Voudriez-vous accepter la Torah ? Ils lui dirent, Qu'est ce qui y est écrit ? Tu ne commettras pas d'adultère (Exode 20,13). Ils dirent devant Lui: L'adultère est leur essence même, comme il est dit: Et les deux filles de Lot étaient enceintes de leur père (Genèse 19,36). Il alla ensuite vers les enfants d'Ismaël et leur demanda: Voudriez-vous accepter la Torah? Ils lui dirent: Qu'est qui y est écrit? Tu ne voleras pas (Exode 20,13). Le vol est leur essence même et notre père était un voleur comme il est dit: Et lui, sera un âne sauvage (Genèse 16,12). Et n'y avait aucune nation chez laquelle il n'est pas allé et n'a pas parlé, il a frappé aux portes de chacune leur demandant si elles voulaient accepter la Torah, comme il est dit : Tous les rois de la terre te célébreront, o Eternel car ils ont entendu les paroles de ta bouche (Psaumes 138:4). Se pourrait-il qu'ils l'on entendu et ont accepté? Il est enseigné : (ils écoutent tes paroles) mais ils ne les mettent point en pratique. (Ezéchiel 33,31) et aussi : J'exercerai ma vengeance avec colère, avec fureur, sur les nations qui n'ont pas écouté (Michée 5,14) »

Les auteurs du Sifri ignoraient apparemment tout du concept d’une alliance noahique qui garantirait aux non-Juifs qui veulent bien s’y conformer une place au Paradis.  Le Sifri poursuit :

לא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל

« Non seulement ils n’écoutèrent pas, mais même les sept commandements de Noé, ils n’ont pas pu les supporter, jusqu’à ce que ces lois ont été déchargées [d’eux] et données à Israël. On peut comparer la situation à quelqu’un qui envoya son âne et son chien à l’aire de battage et qui chargea son âne d’un létekh et son chien de trois sé’im. L’âne avança alors que le chien haleta. Il déchargea le chien d’un séah, et puis du deuxième, et puis du troisième. Il en est de même d’Israël : Ils acceptèrent la Torah dans ses explications et ses détails, y compris les sept lois que les enfants de Noé ont accepté mais n’ont pas pu supporter jusqu’à ce qu’elles ont été déchargées et données à  Israël »

L’Eternel ayant « déchargé » les nations des lois de Noé qu’il donna avec le reste de la Torah à Israël, plus aucune loi ne s’applique aux non-Juifs. Relevons également dans le même chapitre qui nous occupe :

 ד"א ואתא מרבבות קודש - מלך ב"ו יושב בתוך פמליא שלו יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים, ויש בה בני אדם גבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש - אות הוא בתוך רבבות קודש. וכשנגלה על הים - מיד הכירוהו שנ' זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומר להם: מה דודך מדוד, שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום כולכם נאים כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו וישראל אומרים להם נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים לחייו כערוגות הבושם ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב"ה אמרו להם לישראל: נבוא עמכם, שנ' אנה הלך דודך היפה בנשים וכו׳ וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו! אני לדודי ודודי לי

« Et il est sorti du milieu des saintes myriades - Lorsqu'un Roi de chair et de sang s'assied dans son palais, y sont présents des hommes beaux et des hommes puissants. En ce qui concerne celui qui fit le monde par sa parole, cependant, il n'en est pas ainsi, mais il est sorti du milieu des saintes myriades, c'est à dire qu'il est unique parmi les saintes myriades. Lorsqu’il (Dieu) s’est révélé sur la mer, les Israélites le reconnurent tout de suite, comme il est dit : « Voici mon Dieu : je le célèbrerai; Il est le Dieu de mon père : je l’exalterai » (Exode 15,2). Les Gentils demandèrent alors  aux Israélites : « Qu’est-ce que ton bien-aimé a de plus qu'un autre  (Cantiques 5,9), pour que tu meures pour lui ? Car vous êtes tués pour lui, comme le dit l’écriture : « C'est pourquoi les jeunes filles t'aiment ». Et aussi : « c'est à cause de toi qu'on nous égorge tous les jours » (Psaume 44,23). Vous êtes tous beaux et forts, mélangez-vous à nous. Les Israélites leurs diront : On vous racontera un peu de sa gloire et vous le reconnaîtrez : « Mon bien-aimé est blanc et vermeil; Il se distingue entre des myriades (…) Sa tête est de l'or pur (…) Ses yeux sont comme des colombes au bord des ruisseaux (…)  Ses joues sont comme un parterre d'aromates (…) Ses mains sont des anneaux d'or (…) Ses jambes sont des colonnes de marbre blanc (…) Son palais n'est que douceur, Et toute sa personne est pleine de charme » (Cantiques 5,10-16). Lorsque les nations entendront la grandeur et la gloire du Saint Béni soit-il, ils diront à Israël : « nous viendront avec vous », comme il est dit : « Où est allé ton bien-aimé, O la plus belle des femmes? De quel côté ton bien-aimé s'est-il dirigé? Nous le chercherons avec toi » (Cantiques 6,1). Mais Israël leur dira : « Vous n’avez aucune part en lui ! Comme il est dit : Je suis à mon bien-aimé, et mon bien-aimé est à moi (Cantiques 6,3) »

Les nations n’ont ainsi aucune part en l’Eternel qui est la propriété exclusive d’Israël.  Il est essentiel de noter que ceci signifie qu’il est impossible pour un Gentil d’avoir part au Dieu d’Israël sans  intégrer son peuple et non que Dieu est la propriété exclusive d’une seule race (Exode 12:49, Ruth 1:16). 

Targoum

Que l’enseignement du  Sifri et de la Mekhilta reflètent ce qui fut un temps la position normative du judaïsme, les Targoumim, qui contiennent des traditions pré-chrétiennes et qui étaient récités publiquement dans les synagogues antiques, nous en apportent également la preuve :

 ייי מן סיני אתגלי למיתן אורייתא לעמיה בית ישראל ודנח זיו איקר שכינתיה מגבלא למיתנה לבנוי דעשו ולא קבילו יתה הופע בהדרת איקר מטוורא דפארן למיתנה לבנוי דישמעאל ולא קבילו יתה הדר ואתגלי בקדושא על עמיה בית ישראל ועימיה ריבו ריבוון מלאכין קדישין כתב ימיניה ואוריתיה מיגוא שלהובית אישתא פיקודיא יהב להון

« L’Eternel se révéla au Sinaï pour donner la Loi à son peuple, la maison d’Israël, et fit resplendir les rayons de la Splendeur de sa Shékhinah au Gabla pour donner la Loi aux enfants d’Esaü et ils ne l’ont pas acceptée.  Il apparut dans la Gloire sur le mont Paran pour donner la Loi aux enfants d’Ismaël, mais ils ne l’ont pas acceptée.  Il se retourna et se révéla dans la Sainteté sur son peuple, la maison d’Israël, accompagné de milliers de saints anges. Sa Droite ecrivit et sa Loi, il la leur  donna dans la flamme du feu des commandements »   (Targoum Yonathan sur Deut 33 :2)

ייי מן סיני אתגלי למתן אוריתה לעמי׳ בני ישראל  ונח ביקרי׳ על טורה דגבלה למתן אורית לבנוי דעשו וכיוון די אשכחו כתיב בגווה לא תהוון קטולין לא קבילו יתה והופיע ביקרה למתן אוריתה על טורא דפראן לבנוי דישמעאל וכיוון דאשכחו בנוי דישמעאל דכתיב בגווה לא תהוון גנבין לא קבילו יתה חזר ואתגלי על טורה דסיני ועימיה ריבוון דמלאכין קדישין אמרין בני ישראל ית כל מה די מלל מימרה דייי נעביד ונקבל ופשט ימיניה מן גו להבי אשתה ואוריתה יהב״ לעמיה׃

« L’Eternel se révéla au Sinaï pour donner la Loi aux enfants d’Israël. Et il se posa dans sa Splendeur sur le mont Gabla pour donner la Loi aux enfants d’Esaü ; et ceux-ci, lorsqu’ils  virent qu’il était écrit « Ne soyez pas des meurtriers », ne l’ont pas acceptée. Et il apparut dans sa Splendeur aux enfants d’Ismaël pour donner la Loi, et ceux-ci, lorsqu’ils virent qu’il était écrit : « Ne soyez pas de voleurs  », ne l’ont pas acceptée. Il se retourna et se révéla au mont Sinaï accompagné de milliers de saints anges. Les enfants d’Israël dirent : tout ce que la Parole de l’Eternel a dit, nous ferons et nous écouterons. Il étendit sa main du milieu de la flamme de feu et il donna la Loi à son peuple » (Targoum Neofiti et Targoum fragmentaire sur Deut 33:12)

Selon le Targoum, un tel refus, qui est une offense à Dieu lui-même, n’est pas sans conséquence :

ואעביד ברגז ובחמא פורענות דין מן עממיא דלא קבילו אלפן אוריתא

« J’exercerai dans la colère et dans la fureur la vengeance du jugement sur les peuples qui n’ont pas accepté l’enseignement de la Torah »   (Targoum sur Michée 5 :14)

Voilà pourquoi le Targoum dit que c'est en se convertissant que Ruth la Moabite  fut sauvée de la Géhenne  :

יגמול ייי ליך גמול טב בעלמא הדין על עובדייך טב ויהי אגריך שלימא לעלמא דאתי מן קדם ייי אלהא דישראל דאתת לאתגיירא ולאיתחסאה תחות טלל שכינת יקריה ובי היא זכותא תשתזבין מן דין גיהינם למהוי חולקיך עם שׂרה רבקה רחל ולאה׃

« Que l'Eternel t'accorde une bonne récompense dans ce monde pour ta bonne oeuvre et que ta récompense soit pleine dans le monde futur, devant l'Eternel le Dieu d'Israël, car tu es venue te convertir et te réfugier sous les ailes de la Présence de sa Gloire. Et par ce mérite, tu sera sauvée du jugement de la Géhenne, afin que ta part soit avec Sarah, Rébécca, Rachel et Léah »  (Targoum sur Ruth 2:12)

Tossefta

La Tossefta rapporte une divergence d’opinion entre Rabbi Eli`ezer et Rabbi Yehoshou`a ben Hananiah (IIè siècle) :

ר' אליעזר אומר: כל גוים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ישובו רשעים לשאולה, כל גוים שכחי אלהים. ישובו רשעים לשאולה אילו רשעי ישראל. אמר לו ר' יהושע אילו אמר הכתוב ישובו רשעים לשאולה כל גויים ושותק הייתי אומר כדבריך עכשיו שאמר הכתוב שכחי אלהים הא יש צדיקים באומות שיש להם חלק לעולם הבא

 « Rabbi Eli`ezer dit : Aucun Gentil n’aura de part au monde à venir, comme il est dit : Les méchants se tournent vers le Shéol, tous les Gentils oublieux de Dieu (Psaume 9,16) – Que les méchants se tournent vers le Shéol – Ce sont les méchants d’Israël. Rabbi Yéhoshou`a lui dit : S’il avait été écrit : Les méchants se tourneront vers le séjour des morts, tous les gentils’ et rien de plus, j’aurais dit la même chose que toi. Mais puisque l’écriture dit: Tous les Gentils oublieux de Dieu – cela indique qu’il existe des justes parmi les nations qui ont part au monde à venir »  (Tossefta Sanhedrin 13:2, Edition Lieberman)

Rabbi Eli`ezer, qui est connu pour sa déclaration selon laquelle une circoncision sans immersion suffit à un Gentil pour intégrer le peuple d’Israël (Talmud de Babylone, Yevamot  46a) ne voulait de toute évidence pas dire que tous les Gentils sont incapables de se repentir mais, plutôt,  que nul ne peut être considéré juste devant Dieu et avoir part au monde futur sans être Juif. Ou bien  pour reprendre les termes qu’employa Rashi :

כל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד

« Tant que [les gentils] ne se feront pas Prosélytes  et qu’ils seront appelés nations, ils comme part que la flamme de la chaux ( la Géhenne ) »   (Rashi sur Sotah 35b)

Rabbi Yehoshou`a, quant à lui,  croyait qu’il « existe des justes parmi les nations qui ont part au monde à venir ».  L’idée que les Gentils qui ne se font pas Prosélytes pourraient être sauvés est néanmoins rejetée par la Tossefta, laquelle s’exprime en ces termes en un autre endroit :

 כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים עובדי ע״ מגלי עריות שופכי דמים, לא נאמ׳ אלא הערלים, וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינן של אומות העול׳ אלא על הערלה, שנ׳ כולם ערלים נפלים בחרב. ר׳ אומ׳ גדולה מילה, שכל מצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנ׳ התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנ׳ הנה דם הברית אשר כרת ה ׳ וג׳. דבר אחר גדולה מילה, שאילמלי היא לא נתקיימו שמים וארץ, שנ׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי

« Il n’a pas été dit : « N'y  a-t-il point de femme parmi les filles de tes frères, et parmi tout mon peuple, que tu ailles prendre une femme d'entre les Philistins idolâtres, qui s’adonnent à des pratiques sexuelles immorales, et qui versent le sang », mais « ces incirconcis » (Jg 14,3). De même, nous trouvons dans les écritures que ce n’est pas en raison de leur idolâtrie que le jugement des Gentils mais de leur incirconcision comme il est dit : « Tous ces incirconcis qui sont tombés par le glaive » (Ez 32,26). Rabbi dit : Grande est la circoncision car malgré tous les commandements que fit Abraham notre Père, il n’a été appelé parfait que lorsqu’il s’est fait circoncire comme il est dit : « Marche devant ma face, et sois intègre ». Une autre explication: Grande est la circoncision car elle est au même pied que toutes les (autres) lois de la Torah comme il est dit : « Voici le sang de l’Alliance qu’a contractée l’Eternel ». Autre explication encore : Grande est la circoncision car sans elle, les cieux et la terre n’existeraient pas comme il est dit : « Si je n'ai pas fait mon alliance, je n’aurais pas établi le jour et la nuit, les lois des cieux et de la terre »  (Tossefta Nedarim 2:6 Edition Lieberman)

Ce n’est donc pas parce qu’ils pratiquent l’idolâtrie, s’entretuent, ou s’adonnent à l’immoralité sexuelle, en un mot, en raison de leur transgression des lois de Noé (Tossefta `Avodah Zarah 8:4), que les Gentils seront condamnés, mais pour leur refus de se circoncire. L’on comprend que, d’après la Tossefta, le seul espoir de salut pour un non-Juif est de se faire Prosélyte. Le simple suivi des lois de Noé ou le fait de se conduire moralement ne lui suffira pas pour échapper au châtiment qui attend ceux qui refusent la Torah. La contradiction avec la théologie noahide propagée par les rabbins contemporains est totale. L’idée est réitérée dans la Tossefta Sotah :

 האיך למדו אומות העולם תורה אמר להם נתן הקדוש ברוך הוא בלבם ושלחו נוטירין והשיאו את הכתב מעל האבנים בשבעים לשון באותה שעה נתחתם גזר דינן של אומות העולם לבאר שחת ר שמעון אומר הסיד כתבו כיצד כידוהו וסידוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה  וכתבו מלמטה למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלין אתכם

 « Comment les Nations du monde étudièrent t-elles la Torah ? Rabbi Yehoudah dit : L’Omniprésent fit écrire la Torah en soixante-dix langues sur des pierres. A ce moment, le jugement des Nations du monde a été scellé pour qu’ils descendent dans un trou de perdition. Rabbi Shime`on dit : C’est sur de l’enduit de chaux que toutes les paroles de la Torah étaient inscrites en soixante-dix langues et il était écrit en bas : « afin qu’ils ne vous apprennent pas à imiter toutes les abominations », « si vous vous repentez, on vous acceptera » (Tossefta Sotah 8:6-7, Edition Lieberman)

Midrash Rabbot

Le Midrash Rabbah rapporte également l'enseignement tannaïtique, que l'on a vu tout à l'heure, selon laquelle Dieu offrit la Torah aux  Gentils, mais qu'ils l’ont refusée d’où le fait que Dieu éprouve pour eux de la haine et fera venir sur eux Son courroux :

 ורבנין אמרין: בני, אם ערבת לרעך- אלו ישראל, שהם ערבים בינן לבין הקדוש ברוך הוא. חביבים ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי. ומה היתה ערבותן? אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא בא ליתן את התורה, לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל

« Les Rabbins disent : Le verset de Proverbes 5 :1 (« mon fils, si tu as cautionné ton prochain ») se réfère aux Israélites, qui se cautionnent entre eux et sont cautionnés par le Saint Béni Soit-Il.   Les Israélites sont aimés car ils sont appelés amis comme, ainsi qu’il est dit : En faveur de mes frères et de mes amis (Psaume 122 :8).  En effet, lorsque le Saint Béni Soit t-il est venu donner la Torah, aucun peuple à part Israël ne l’a accepté »    (Shemot Rabbah 27:9 )

ויאמר ה' מסיני בא וגו' (שם לג ב). מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על אומות העולם, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר וזרח משעיר למו (שם), אלו בני עשו, שהן בני שעיר, הופיע מהר פארן (שם), אלו בני ישמעאל שנאמר וישב במדבר פארן (בראשית כא כא), וכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו), שראה שלא רצו לקבל את התורה, הקפיצן לגיהנם, כמו שאמר לנתר (בהם) [בהן] על הארץ (ויקרא יא כא), ובמקום אחר הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד), ועדיין צריכין אנו לומר שמא רצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ופסק הדבר, שנאמר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (וגו') (מיכה ה יד), הא למדת שלא רצו לקבל את התורה, בא דוד ונתן הודאה להקב"ה על כך, שנאמר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך (תהלים עז טו), אמר דוד רבש"ע פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם, אין עוזך אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט יא)

« L’Eternel  vint du Sinaï (Deut 33:2)  – Cela enseigne que le Saint, Béni Soit-il, annonca la Torah aux nations du monde, mais qu’elles ne l’on pas acceptées, jusqu’à ce qu’il vint vers Israël qui l’accepta, ainsi qu’il est dit : Il s’est levé sur eux de Séir (ibid.) – Il s’agit des enfants d’Esaü, qui sont les enfants de Séir.  Il est apparu sur le mont Paran (ibid.)  –Il s’agit des enfants d’Ismaël, ainsi qu’il est dit : Et il s’établit dans le désert de Paran (Gen 21 :21 ). Il est aussi écrit : Il se leva et délia les Gentils (Hab.  3 :5) – Il vit qu’ils n’ont pas voulu accepter la Torah et les ont jetté dans les Géhenne, ainsi qu’il est écrit : Pour sauter sur la terre (Lev 21 :11). Ailleurs, il est affirmé: Tous les rois de la terre te loueront car ils entendirent les paroles de ta bouche (Psaume 138 :4). L’on se demandait encore ce qu’ils voulurent entendre, mais Michée vint et trancha l’affaire, ainsi qu’il est dit : J'exercerai ma vengeance avec colère, avec fureur, sur les nations qui n'ont pas écouté (Michée 5 :14). Tu apprends de là qu’ils n’ont pas voulu accepter la Torah. David vint et loua le Saint Béni Soit-Il en raison de cela, ainsi qu’il est dit : Tu es le Dieu qui fais des miracles ! Tu as manifesté ta puissance parmi les peuples (Psaume 73 :15). David dit : Seigneur de l’Univers ! Tu as accompli des prodiges dans ton monde car tu as fait connaître ta Torah aux nations du monde. « Ta force », c’est la Torah, ainsi qu’il est dit : L’Eternel donnera la force à son peuple (Psaume 29 :11) » (Tan’houma vezot haberakhah

 ויבא אל הר האלהים חורבה חמשה שמות יש לו: הר אלהים הר  בשן הר גבנונים הר חורב הר סיני; הר האלהים - ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא; הר בשן- שכל מה שאוכל אדם בשניו בזכות התורה שניתנה בהר וכן הוא אומר (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. הר גבנונים - נקי כגבינה נקיים מכל מום; הר חורב - שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו אומות העולם איפופסין שלהם, שנאמר (ישעי' ס, יב) והגוים חרב יחרבו מחורב יחרבו; הר סיני - שממנו ירדה שנאה לאומות העולם

« Et il vint vers la montagne de Dieu, à Horeb – La montagne a cinq noms : La montagne de Dieu, la montagne de Bashan, la montagne des Gvinonim, la montagne d’Horeb, la montagne du Sinaï (…) Le  mont Horeb – Car c’est de là que le Sanhédrin reçoit la permission d’exécuter par le sabre. Rabbi Shmouel bar Na’hman dit : Car c’est là que les nations du monde reçurent leur décret de mort, ainsi qu’il est dit : Car le Goy (Gentil) périra–Isaïe 60 :12 –. Le mont Sinaï – car c’est là que la haine pour les nations du monde est descendue »    (Shemot Rabbah 2:9 )

הר סיני שבו נשנאו אומות העולם להקב״ה ונתן להם אפופסוף שנאמר והגוים חרב יחרבו . אמר ר׳ אבא בר כהנא בשם ר׳ יוחנן הגוים מחורב יחרט שנטלו אפופסון שלהן משם

« Le mont Sinaï est le mont Horeb. Il est appelé Sinaï car c’est là que les Gentils se sont fait haïr (nisne’ou) par le Saint Béni Soit-il qui leur donna leur décret de mort, ainsi qu’il  est dit : les gentils périront (Is 60 :12). Rabbi Abba bar Kahana dit au nom de Rabbi Yo’hannan : les Gentils, du Horeb, périront car y  ils reçurent leur décret de mort » (Tanhouma Bamidbar)

ר' חייא ור' ינאי חד  אמר למקום שהאורה יוצאה לעולם וחד אמר מקום שיראה יוצא לעולם אמר ריב"ל שמשם הקב"ה מורה לאומות העולם ומורידם לגיהנם

« Rabbi Hiyya dit [au sujet du mont Moriah] qu’il s’agit du lieu où l’instruction [horaah] émane pour le monde tandis que Rabbi Yanay dit qu’il s’agit du lieu où la terreur émane pour le monde. Rabbi Yehoshou`a ben Lévi dit : La raison en est que c’est le lieu où le Saint Béni Soit-Il instruit les nations du monde et les fait descendre dans la Géhenne »  (Bereshit Rabbah 48 :8)

Il est également enseigné dans le Shemot Rabbah :

החדש הזה לכם - הדא הוא דכתיב: (משלי ה, יז) "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך". אמר הקדוש ברוך הוא: איני מזהיר אומות העולם על עבודה זרה אלא לכם, שנאמר (ויקרא כו, א) לא תעשו לכם אלילים. לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר (הושע ה, א) שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט.  הצדקה שלכם, שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה.  הרחמים שלכם, שנאמר (שם יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. ושמיטים ויובלות שלכם, שנאמר (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה, ואומר יובל היא קדש תהיה לכם.ולא נתתי המצות אלא לכם, שנאמר (דברים יא, יג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום  […]  לא נתתי התורה אלא לכם, שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'] …] לא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר (ישעי' ס, א) קומי אורי כי בא אורך. [...]  יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך

« Ce mois-ci sera pour vous – pour toi seul et pas pour les étrangers avec toi. Le Saint Béni Soit-il déclare: Je n’avertis pas les Gentils de l’idolâtrie, mais vous seulement, ainsi qu’il est dit : Vous ne vous ferez point d'idoles  (Lev 26,1). A vous seuls j’ai donné l’ordonnance rationnelle (michpath) comme il est dit: Ecoutez ceci, sacrificateurs! Sois attentive, maison d'Israël! Prête l'oreille, maison du roi! Car c'est le mishpath est pour vous  (Osée 5,1).  La justice est pour vous, ainsi qu’il est dit : Et cela te sera imputé à justice devant l'Eternel, ton Dieu (Deut 24,13). La miséricorde est pour vous : Et il t’a donné miséricorde et grâce, et te multiplie (Deut 13,13). La relâche et le Jubilé sont pour vous, ainsi qu’il est dit : Et vous sanctifierez la cinquantième année (Lev 25,10), et aussi : Ce sera pour vous le jubilé  (ibid.). A vous seuls j’ai donné les commandements (mitsvot) , comme il est dit : Si vous obéissez à mes commandements que je vous prescris aujourd'hui  ( Deut 11,13 ) [ …] Je n’ai donné la Torah qu’ à vous seuls, ainsi qu’il est dit :  Je vous ai donné de bons conseils  ( Proverbes 4,2 ) [ ..]  Je n’ai donné la lumière qu'à vous seuls, comme il est dit : Lève-toi, sois éclairée, car ta lumière arrive (Isaïe 60,1) […]  Ils seront à toi seul et non à l’étranger avec toi » (Exode Rabbah 15:23)

La Torah n’est donc  destinée qu’aux Israélites et les Gentils, qui ne peuvent ni être justifiés ni beneficier de la miséricorde divine,  ne sont torahiquement astreints à aucun précepte, pas même à l’interdiction de l’idolâtrie qui figure pourtant parmi les lois de Noé ; ce qui suppose l’abrogation  totale de l’alliance noahide. C’est ce que le Vayiqra Rabbah déclare en ces termes :

עולא ביראה בשם רשב"י אמר: אפילו שבעה מצות שקבלו בני נח, כיון שלא יכלו לעמוד בהן עמד ופרקום לישראל. אמר רבי תנחום בר חנילאי: משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, אחד לחיים ואחד למיתה. אמר לזה של חיים: זה תאכל וזה לא תאכל. ושאינו לחיים אמר: כל דבעי הבו ליה. כך אומות העולם שאינן לחיי העוה"ב, כתיב בהם (בראשית ט): כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא, זאת הבהמה אשר תאכלו

« Oulla, dans la crainte, déclara au nom de Rabbi Shime`on ben Yo’hay : [...] Les lois que les enfants de Noé ont acceptées mais qu’ils n’ont pas pu supporter,  leur ont été déchargées et données à Israël. Rabbi Tan’houma bar Hanila’i dit : On peut comparer la situation à un médecin qui vint visiter deux malades, l’un desquels est destiné à vivre et l’autre destiné à mourir. Le médecin dit : Celui qui est destiné à vivre mangera ceci mais ne mangera pas cela. Par contre,  donnez à à celui qui n’est pas destiné à vivre  tout ce qu’il veut. Il en de même des nations du monde, lesquelles ne sont pas destinées à vivre dans le monde futur. L’Ecriture dit les concernant : Comme l’herbe,  je vous ai tout donné à manger (Gn 9 :4) ; tandis qu’aux Israélites,  lesquels sont destinés à la vie dans le monde futur,  il est dit : Voici la bête que vous pourriez consommer (Lévitique chapitre  11) »:  (Vayiqra Rabbah 13 :4 )

Autrement dit, Dieu n’astreint à l’observance de la Loi que ceux qui l’acceptent, les « Israélites », tandis que ceux qui la rejettent, les « nations », n’ont aucuns préceptes qui s’appliquent à eux, pas même les lois de Noé. Les gens des nations étant en effet destinés à la damnation en raison de leur rejet de la Torah,  leur prescrire quoi que ce soit ne servirait à rien. Voilà pourquoi Dieu n’a prescrit les lois diététiques qu’aux Israélites.  C’est ce qui permet de mieux comprendre les textes tel que Deut 14 :21 , qui dit au sujet de l’étranger qui se trouve en terre d’Israël qu’il lui est permis de consommer la chair d’animaux morts naturellement. La version du Midrash Tanhouma est encore plus explicite :

ר' תנחום בן חנילאי אמר התיר להם את האסורים את השקצים ואת הרמשים, למה הדבר דומה לרופא שהלך לבקר שני חולין, ראה אחד מהן שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו תנו לו לאכול כל מה שהוא מבקש, ראה את האחד שהיה  חוזר לחיים, אמר לבני ביתו כך וכך מאכל יאכל, כך וכך מאכל לא יאכל, אמרו לו לרופא מה ראית בין זה לזה [שלזה שהוא בסכנה אמרת יאכל כל מה שהוא מבקש, וזה שהוא לחיים אמרת לו כך וכך יאכל כך וכך לא יאכל], אמר להם הרופא, לזה שראיתי  שהוא למיתה, אמרתי תנו לו שהוא למיתה, [אבל זה שיש בו לחיים ישמור את עצמו], וכך הקב"ה התיר לגוים שקצים ורמשים ואת כל העבירות לפי שהן לגיהנם, אבל לישראל שהם לחיי גן עדן, אמר להם (והייתם קדושים כי קדוש אני) אל  תשקצו את נפשותיכם (ויקרא יא מג), [והייתם קדושים כי קדוש אני] (שם שם מד), את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, למה שהן חיים, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד)

« Il vit et délia les Gentils – Rabbi Tan’houm ben Hanila’i dit : Il les a délié ce qui a été interdit ;  les abominations et ce qui se meut. A quoi la chose peut-elle être comparée ? A un médecin qui vint visiter deux malades. Il vit que l’un était en danger et dit à ceux de sa maison de lui donner tout ce qu’il demandera à manger. Il vit l’autre dont l’état s’améliorait et dit à ceux de sa maison, il mangera ceci mais ne mangera pas cela. Ils dirent alors au médecin, quelle différence as-tu vu entre les deux pour que tu dises à celui qui est en danger de manger tout ce qu’il veut et à celui dont l’état s’améliore de ne manger que telle et telle chose ? Le médecin leur dit : La raison pour laquelle j’ai dit au sujet de  celui que j’ai vu en train de mourir de lui donner [ce qu’il veut] est qu’il va mourir, mais celui qui a part à la vie doit faire attention à sa personne. De même, le Saint Béni Soit-Il a permis aux Gentils les abominations, les choses qui se meuvent et toutes les transgressions puisqu’ ils iront dans la Géhenne. Mais aux Israélites, qui sont destinés à la vie dans le Paradis (Gan `Eden), il leur dit : Vous serez saints comme Je Suis Saint (Lévitique 11 :44 ). Vous mangerez ceci et vous mangerez cela. Pourquoi ? Car ils sont destinés à vivre, ainsi qu’il est dit : Vous qui êtes attachés à l’Eternel, votre Dieu, vous êtes tous vivants aujourd’hui (Deutéronome 4 :4) »  ( Tan’houma , Shémini 10 )

L’on voit que l’exemption des mitsvot pour les Gentils n’a rien à voir, de près ou de loin, avec le discours que tient l’orthodoxie des temps modernes, laquelle veut faire accroire aux masses que Dieu aurait confié des rôles et des missions distinctes mais complémentaires à Israël et aux nations.  L’on ne s’étonne pas, compte tenu de cela, de ce que le Midrash dont nous reprenons ci-après le passage enseigne que c’est en se faisant Prosélyte que  Yithro a pu avoir part à la vie :

הדא היא דכתיב (ישעיה נה, ג) שמעו ותחי נפשכם … לכך אמר "שמעו דבר ה' בית יעקב". וכן אתה מוצא ביתרו, שעל-ידי שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר שנאמר "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו  

« Il est écrit : Ecoutez afin que votre âme vive (Isaïe 55 :3 ) … Voilà pourquoi il est dit : Ecoutez la Parole de l’Eternel, maison de Jacob ! (Jérémie 2 :4 )  De même, l’on voit que Yithro a mérité la vie grâce à l’écoute, car il entendit et s’est converti, ainsi qu’il est dit : Et Yithro entendit tout ce Dieu fit pour Moïse et Israël son peuple (Exode 18 :1) » (Shemoth Rabbah 27:9 )

Le Midrash est sans équivoque   :

 ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לשרתו אלו הגרים שמהולים הם, אבל אותם ערלים הם שכך הקב"ה פוסל את ערלים ומורידם לגיהנם, שנאמר  בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו, וכן ישעיה אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, למי שאין לו חק מילהויעמידה ליעקב לחק;    לישראל, ברית עולם שאין המהולים יורדין לגיהנם. אמר רבי ברכיה כדי שלא יהיו המינים ורשעי ישראל אומרים הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדים לגיהנם, מה הקב"ה עושה שולח מלאך ומושך ערלתן והם יורדים לגיהנם, שנאמר  שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו

« Et que le fils de l’étranger qui s’attache à L’Éternel, ne tienne pas ce langage : « L’Éternel m’exclura de son peuple ! » (Isaïe 56 :3).  Il s’agit des Prosélytes circoncis. Quant à ceux qui sont incirconcis, le Saint Béni Soit-il les disqualifie et les fait descendre dans la Géhenne, ainsi qu’il est dit : Fils de l’homme, gémis sur le peuple de l’Egypte, et annonce qu’ils descendront (Ezéchiel 32 :18), et : C'est pourquoi le sépulcre s'est élargi, et a ouvert sa gueule au sans loi  (Isaïe 5 :14, traduction littérale de l’hébreu ) c'est-à-dire à celui qui n’a pas la loi de la circoncision, ainsi qu’il est dit : Et il l’établit en loi pour Jacob et en alliance éternelle pour Israël (Psaume 105 :10) ; car les circoncis ne descendront pas dans la Géhenne. Rabbi Berakhyah dit : Afin que les hérétiques, les apostats et les impies d’Israël ne disent pas que puisqu’ils sont circoncis,  ils ne descendront pas dans la Géhenne, le Saint Béni Soit-il enverra un ange qui leur mettra un prépuce et ils descendront dans la Géhenne, ainsi qu’il est dit : Il enverra sa main sur ceux qui étaient en paix avec lui, son alliance a été profanée (Psaume 55 :20-21, traduction alternative du texte hébreu  consonantique) »  (Shemot Rabbah 19 :6)

Il est à noter que le rituel de la circoncision représente l’entrée dans le peuple d’Israël et la soumission à toute la Loi. Le Bereshit Rabbah  91 :5, dans le même esprit, enseigne que Dieu ne nourrit pas les incirconcis אינו זן את הערלים.  Relevons aussi dans le Midrash  Vayiqra Rabbah :

אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור

 

 « Rabban Shime`on ben Gamaliel dit : Je marchais sur le chemin lorsqu’ un homme vint vers moi avec un air menaçant et me dit : « Vous affirmez que sept prophètes se levèrent parmi les nations du monde et témoignèrent auprès d’elles et qu’elles descendront la Géhenne ». Je lui ai répondu : «  Mon enfant, depuis sept générations, les nations du monde pourraient dire : Puisque la Torah ne nous a pas été donnée et qu’on n’a pas témoigné auprès de nous, pourquoi descendons nous dans la Géhenne ? ».  Et j’ai poursuivi: « Mon enfant, ainsi répétèrent les Sages dans la Tradition Orale : Si un converti vient se convertir, on lui tend la main pour l’amener sous les ailes de la Présence de Dieu.  A partir de là, les convertis d’une génération servent de témoignage auprès de la génération (2 :9) »   (Vayiqra Rabbah 2:9)

Le fait que, d’une part, ce soit Rabban Shime`on ben Gamaliel ( 10 à 70 de l’ère commune ), qui fut en son temps le Président du Sanhédrin, qui s’exprime dans ce passage et que, d’autre part, l’individu avec lequel il échange emploie le pluriel – «  vous dites » –nous fonde à penser que l’opinion selon laquelle les Gentils seront jugés pour leur rejet de la Loi donnée au Sinaï fut au premier siècle la position normative du judaïsme pharisien, y compris de l’école d’Hillel dont l’arrière petit fils était Rabban Shime`on ben Gamaliel.  Reprenons, pour finir, les extraits suivants  :

רבי חיא בר אבא אמר גדולה מתחיית המתים שתחיית המתים לאדם וזו לאדם ולבהמה, שתחיית המתים לישראל וזו לישראל ולאומות העולם

« Rabbi Hiyya bar Abba affirma : Le jour de pluie est plus grand que la résurrection, car la résurrection n’est que pour l’homme, tandis que la pluie est pour l’homme et pour la bête. La résurrection est pour les Israélites, tandis que la pluie est pour les Israélites et les gentils »   (Bereshit Rabbah, chapitre 23)

נתתה שמחה בלבי. אמרו ישראל אומות עכו"ם על ידי שעשו ז' מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן אנו שנצטוינו על שש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא. לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו"ם אנו שמחים. הוי אומר נתתה שמחה בלבי. ר' יהושע בן לוי אמר משל למלך אחד שעשה סעודה והכניס את האורחים והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהן פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים התחילו אומרים מה הכלבים יש להן כך סעודה עצמה שהיא מתוקנת לנו על אחת כמה וכמה. ואומות העכו"ם נמשלו ככלבים שנאמר (ישעיה נו יא) והכלבים עזי נפש. והם בשלוה בעולם הזה ישראל לעתיד לבוא לא כל שכן.

Midrash Tehilim

נתתה שמחה בלבי. אמרו ישראל אומות עכו"ם על ידי שעשו ז' מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן אנו שנצטוינו על שש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא. לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו"ם אנו שמחים. הוי אומר נתתה שמחה בלבי. ר' יהושע בן לוי אמר משל למלך אחד שעשה סעודה והכניס את האורחים והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהן פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים התחילו אומרים מה הכלבים יש להן כך סעודה עצמה שהיא מתוקנת לנו על אחת כמה וכמה. ואומות העכו"ם נמשלו ככלבים שנאמר (ישעיה נו יא) והכלבים עזי נפש. והם בשלוה בעולם הזה ישראל לעתיד לבוא לא כל שכן.

« Tu as placé de la joie en mon cœur –  Les Israélites disent : Lorsque les gentils font les sept lois, tu leur accorde de l’opulence dans ce monde comme salaire. A plus forte raison, nous,  qui avons été commandés d’observer six cent treize lois, recevrons-nous du bien dans le monde futur ! Voilà pourquoi nous nous réjouissons lorsque nous voyons l’opulence des gentils. Rabbi Yéhoshou`a ben Lévi dit : La chose est comparable à un roi qui organisa un banquet. Il fit entrer les invités et les fit s’asseoir à l’entrée de la sale, où ils voient les chiens sortir et qui ont à leur gueule des cailles, des têtes de volailles grasses et des têtes de veau. Ils disent alors : Qu’ont les chiens [dans la gueule] ? A plus forte raison le banquet qui nous a été préparé ! Les gentils sont comparés à des chiens, comme il est dit : « Ce sont des chiens voraces » (Isaïe 56 :11). Tandis qu’ils sont dans l’opulence dans ce monde, les Israélites le seront dans le monde futur » (Midrash Téhilim, Mizmor 4)

Ma`asseh de-Rabbi Yehoshou`a ben Lévi 

L'on peut également lire dans le midrash intitulé Ma`asseh de-Rabbi Yehoshou`a ben Levi que le premier compartiment du paradis n'est destiné qu'aux Prosélytes de Justice  d'Israël  גירי צדק שבישראל. Aucune mention n'y est faite de Gentils dans la description des compartiments du Paradis. Au contraire, lorsque Rabbi Yehoshou`a ben Levi demanda à l'ange  qui lui avait montré les compartiments célestes « s'il y a peut-être  des Gentils au Paradis, ne serais-ce que les enfants d'Esaü notre frère »,  שמא יש שם מאומות העולם אפילו מבני עשו אחינו, celui-ci répondit que « Dieu récompense toutes les  bonnes actions des Gentils de leur vivant et ils héritent finalement de  la Géhenne »  כל טובה שהם עושים בעולם הקב״ה משלם להם שכרם בחייהם ובסוף יורשים גיהנם .

Pirqe de Rabbi Eli`ezer

 הם בחייהם כמתים, ובמותם כנבלת השדה ואין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא אומר לא המתים יהללו יה. אבל ישראל שהן נמולין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא ואמר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה

« Les prépucés, durant leur vie, sont comme morts, comme des cadavres dans les champs, et leurs prières ne viennent pas en présence du Saint Béni Soit-il, ainsi qu’il est dit : « Les morts de louent pas Yah » (Psaume 116:17 ). Mais les prières des Israélites, qui sont circoncis, viennent en présence du Saint Béni soit-il comme il est dit : « Nous, les vivants, bénissons Yah, maintenant et pour les siècles des siècles, Halélou-Yah ! »    (Pirqé de-rabbi Eli`ezer 29)

ר' טרפון אומ' זרח הב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אל בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תרצח אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ' לו ועל חרבך תחיה ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ' הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ' במדבר פארן אמ' להם הב"ה מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ' כי גונוב גונבתי מארץ העברים ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ' להם אתם מקבלי עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה אמ' להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ומשם חזר ונגלה על בני ישראל שנ' ואתא מרבבות קדש ואין רבבות אלא ישראל 

« Rabbi Tarfon dit : «  Le Saint Bénit Soit-il resplendit et se révéla aux fils de `Essav ainsi qu’il est dit : « L’Eternel vint sur le Sinaï et s’est levé sur le Séir, pour eux ». Et Sé`ir ne se réfère qu’aux enfants de `Essav, ainsi qu’il est dit : « Et `Essav s’établit sur le mont Sé`ir ».  Le Saint Béni Soit-il leur dit : « Est-ce que vous acceptez sur vous la Torah ? ». Ils lui dirent : « Qu’y est t-il écrit ? ». « Tu ne tueras pas ». Ils lui dirent : « Nous ne pouvons pas délaisser la chose dont Yitshaq bénit `Essav »,  comme il est dit : « De ton sabre, tu vivras ». De là, Il revint et Se révéla aux fils de Yishma`el, ainsi qu’il est dit : « Et resplendit au mont Paran ». Paran ne se réfère qu’aux fils de Yichma`el ainsi qu’il est dit : « Dans le désert de Paran ». Il leur dit : «  Acceptez-vous ma Torah ? ». Ils lui dirent : « Qu’y est t-il écrit ? ». « Tu ne voleras pas ». Ils lui dirent : « Nous ne pouvons pas délaisser la chose qu’ont faite nos pères, qui ont volé Yossef et l’ont fait descendre en Egypte, ainsi qu’il est dit : « J’ai été volé de la terre des Hébreux ». De là, il envoya des Anges à tous les peuples du monde. Ceux-ci leur dirent : « Acceptez-vous la Torah » ? Ils leur dirent : « Qu’est t-il écrit ? ». « Tu n’auras pas d’autres dieux devant Ma Face ». Ils leur dirent : « Nous ne pouvons pas abandonner la religion de nos pères, qui ont rendu un culte aux idoles. Donne plutôt la Torah à ton peuple ! ».  Comme il est dit : « L’Eternel donnera la force à son peuple, l’Eternel bénira son peuple dans la paix ». De là, Il revint et Se révéla aux enfants d’Israël ainsi qu’il est dit : « Et il est sorti du milieu des saintes myriades  ». Les myriades se réfèrent à Israël  (Deut 33 :2)  »  (Pirqé de-Rabbi Eli`ezer) 

Tanna dévé Eliahou

אלו כשירים לימות המשיח. יכול אתה לומר, הואיל ובאין לימות  המשיח, והן באין לעולם הבא ? אלא הנח דברים  שאמרתי מתחילה ותפוש דברי תורה, שהן חמורין יותר מן הדברים שאמרתי לך מתחילה,  שנאמר (שמות יב:מח): 'וכל ערל לא יאכל בו'. והלא דברים קל וחומר: מה אם הפסח  שהוא דבר הקל, אמר הכתוב: 'וכל ערל לא יאכל בו', עולם הבא שהוא קדשי קדשים, על  אחת כמה וכמה שלא יהא ערל אוכל בו לעולם ולעולמי עולמים, ולא יהא דר בו לעולם  ולעולמי עולמי

« Tu pourrais dire que puisque des gentils viendront pendant les jours du Messie, ils viendront t-ils également dans le monde à venir ?  (…) Il est dit : « Et tout incirconcis n’en mangera pas » (Exode 12 :48). L’on en déduit pas argument à fortiori que si pour la Pâque, qui est moindre, l’écriture dit qu’aucun incirconcis n’en mangera, à plus forte raison c’est le cas du monde à venir, qui est le Saint des saints : qu’aucun incirconcis n’en mangera pour l’éternité des éternités (le`olam oul`olméi ‘olamim) et n’y habitera pour l’éternité des éternités (le`olam oul`olméi ‘olamim) » (Eliahou Rabbah XXII)

Talmud de Jérusalem

L’idée que les  Gentils seront condamnés pour leur refus d’accepter la Torah révélée au Sinaï est également présente dans le Talmud de Jérusalem :

 ואח"כ הביאו את האבני' ובנו את המזבח וסדום בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון שנאמר באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן על אבני המלון נכתבו דברי רבי יודה.  רבי יוסי אומר על אבני המזבח נכתבו.  מאן דמר על אבני המלון נכתבו בכל יום ויום אומות העולם משלחין נוטריהון ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון.  מאן דמר על אבני המזבח נכתבו לא לשעה היו ונגנזו.  עוד הוא מעשה נסים.  נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון.  מאן דמר על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בשיד.  מאן דמר על אבני המזבח נכתבו מה מקיים ושדת אותם בשיד.  בין כל אבן ואבן.  רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן  והיו עמים משרפות סיד.  מסיד נטלו איפיפסין שלהן מיתה.  רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן והגוים חרוב יחרבו מחורב נטלו איפיפסין שלהן מיתה

« Mishnah : Après cela, ils amenèrent les pierres, construisirent l’autel, l’enduirent de chaux et y inscrivirent toutes les paroles de la Loi en soixante-dix langues, ainsi qu’il est dit : Et tu graveras sur les pierres toutes les paroles de cette Torah, d’une manière claire (Deut 27:8). Guemara : Puis, ils enlevèrent ces pierres et vinrent passer la nuit dans leur endroit.  Il a été enseigné : C’est sur les pierres du lieu où ils passèrent la nuit qu’ils les ont écrits –  paroles de Rabbi Youda. Rabbi Yossé dit : C’est sur les pierres de l’autel qu’ils ont écrit les paroles de la Torah. Celui qui affirme qu’ils l’écrivirent sur les pierres du lieu où ils passèrent la nuit dit : Tous les jours, les Gentils envoyèrent des scribes qui ont reproduits la Torah qui était écrite en soixante-dix langues. Qu’en est t-il de l’opinion de celui qui dit que les paroles de la Torah ont été écrites sur les pierres de l’autel ? L’autel n’était t-il pas que temporaire et  a été ensuite enfoui ? Un miracle s’est produit : Dieu donna à chaque nation de l’intelligence pour qu’elle puisse reproduire rapidement les paroles de la Torah inscrites en soixante-dix langues.  Celui qui dit que les paroles de la Torah étaient écrites sur les pierres du lieu où ils passèrent la nuit se base sur le verset qui dit : Et tu les enduiras de  chaux (Deut 23). Comment celui qui dit que les paroles de la Torah étaient écrites  sur les pierres de l’autel explique t-il ce verset ?  La chaux était mise entre les pierres. Rabbi Shémouel bar Na’hmani dit au nom de Rabbi Yo’hannan : Les peuples seront de la chaux en combustion (Isaïe 33 :2). C’est de la chaux que les Gentils reçurent leur condamnation à mort.  Rabbi Abba bar Kahana dit au nom de Rabbi Yo’hannan : Les Gentils seront anéantis (Harov)  (Isaïe 60 :12 ) – C’est du mont Horev qu’ils reçurent leur condamnation à mort »  (Yérouchalmi Sotah 7:5)

Le Talmud de Jérusalem, traité Péah 3a-b, admet certes que Dieu récompense les bonnes œuvres des Gentils vertueux. Le récit rapporté dans le traité Péah montre cependant que leur salaire n’est que dans ce monde-ci (Yérouchalmi Peah 3a-b). C’est ce qui est confirmé par le passage suivant qui dit au sujet de Job : 

תני ר' חייה היה לי בעולמי גוי אחד צדיק ונתתי לו שכרו ופטרתיו מעולמי

« J’ai eu, dans mon monde, un gentil qui était juste. Je lui ai donné son salaire, puis, je l’ai extirpé de mon monde » (Yéroushalmi Sotah 5,6) 

L’on peut aussi lire dans le Yerouchalmi Sanhédrin :

אנטונינוס אמר לרבי מייכלתי את מן לויתן לעלמא דאתי אמר ליה אין אמר ליה  מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן לויתן את מייכל לי אמר ליה  מה נעביד לך ובאימר פיסחא כתיב כל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר

« Antonin dit à Rabbi [Yehoudah Ha-nassi] : Me feras-tu manger du Léviathan dans le monde à venir ? Il lui dit : Oui. A quoi Antonin lui répondit : Tu ne me fais pas manger de l’agneau de Pâque et tu me feras manger du Léviathan ? Il lui dit : Que ferions-nous alors pour toi étant donné qu’il est dit au sujet de l’agneau de la Pâque qu’« aucun incirconcis n’en mangera » (Ex 12:48) ? Lorsqu’il a entendu cela, il s’en alla et s’est fait circoncire » (Yérouchalmi Sanhédrin 10:8)

Nous voyons que même si, dans un premier temps, Rabbi Yehoudah Hanassi a dit le contraire à Antonin  visiblement pour ne pas l’offusquer, il a fini par avouer qu’aucun Gentil ne participera au grand banquet de la résurrection, où, d’après la Aggadah, la chair du Léviathan sera servie (Vayiqra Rabbah 13:3). Cette anecdote  apparaissant dans le contexte de la discussion sur le dixième chapitre de la Mishnah Sanhédrin, où est abordée la question de qui héritera du monde à venir,  il y a lieu de croire que la position du Talmud de Jérusalem est également que les Gentils qui refusent de se judaïser et d'intégrer la nation d’Israël n’auront pas de part dans le monde futur.

Talmud de Babylone

אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתיּ (דברים לג, ב) ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם 

« Les Nations diront devant Lui : Seigneur de l'univers, nous as-tu donné la Torah et l'avons-nous refusé ? Mais comment peuvent-elles affirmer cela, vu qu'il est écrit : l’Eternel est venu du Sinaï, il s’est levé sur eux de Séir (Deut 33:2) et qu'il est aussi écrit : Dieu vient de Témane (Habacuc 3:3). Qu'a-t-il bien pu faire à Séir, et qu'a-t-il bien pu faire au mont Pharan ? Rabbi Yohanan affirma : Cela nous enseigne que  le Saint béni soit-il l'a offert (la Torah) à chaque nation et à chaque langue, mais aucune ne l'a accepté jusqu' à ce qu'il soit venu vers les Israélites qui l'ont accepté. Comment peuvent-ils donc dire qu’ils n’ont pas reçu la Torah ? Ils diront plutôt : Avons-nous accepté la Torah et avons-nous violé les commandements ? Mais cela même réfute leurs propos, car on pourrait répondre : Pourquoi ne l’avez-vous pas accepté ? Les nations diront plutôt devant  Lui : Seigneur de l’univers ! As-tu suspendu la montagne au-dessus de nous comme une voûte, comme tu l’as fait avec Israël, et n’avons-nous pas accepté la Torah ? Comme il est écrit : Et ils se placèrent au bas de la montagne (Exode 19,17). Rabbi Dimi bar Hama dit : Cela nous enseigne que le Saint Béni Soit-il a suspendu la montagne comme une voûte au-dessus des Israélites et leur dit : Si vous acceptez la Torah, tout ira bien pour vous, sinon, ce sera votre tombe »  (Talmud de Babylone `Avodah Zarah 2b-3a) 

Les Gentils, jugés pour n’avoir pas accepté la Torah, se chercheront donc des excuses. Cela signifie que  le rejet de la Torah est une faute pour laquelle les Gentils seront damnés. Le Talmud poursuit :

 מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנאּ(ישעיהו מג ט) וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז׳ מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"ך מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר 

« Le Saint Béni Soit-il dira alors : Considérons les évènements des jours anciens, comme il est écrit : Qu’ils nous fassent entendre les choses précédentes (Isaïe 43,9). Il existe sept lois que vous avez acceptées, les avez-vous observées ? Comment sait-on qu’ils ne les ont pas observées ? Rav Yossef enseigna : Il se tint là et mesura la terre, il regarda et délia les goyim (Habacuc 3,6 – traduction littérale de l’hébreu –). Qu’a-t-il vu ? Que les Gentils n’ont pas observé les sept lois de Noé et, voyant qu’ils ne les ont pas accomplis, se leva et les en a délié.’ – Puisqu’ ils en ont été dispensés, cela veut-il dire que les contrevenants sont récompensés ?  Mar, le fils de Ravina, dit : Cela veut dire que même s’ils les accomplissent, ils n’en recevront aucune récompense » 

 Deux choses sont ainsi reprochées aux Gentils dans le Talmud : D’une part de ne pas avoir accepté la Torah לא קבלוה et de l'autre, de n’avoir pas respecté les lois noahides qu’ils ont acceptées שקבלו עליהן ; ce qui n’a de sens que si la Torah, dans ce contexte, n’est pas identique aux sept lois qui furent déjà données à Noé et ses fils mais se réfère à toute la Loi donnée au Sinaï. Il convient de noter pour la compréhension de ce que dit le Talmud que comme l'a expliqué R. Hayyim ben Shélomoh, la contrainte, halakhiquement,  ne sert qu'à ramener une personne à sa volonté première d'accomplir la Loi et de l'obliger à faire fi des facteurs externes qui l'en détournent (Séfer Sidouro shel Shabbath p. 79-80).  Toujours selon lui, le fait que les nations n'aient, dès le début, pas respecté les commandements noahides atteste qu'elles  n'ont jamais eu le désir de faire la volonté de Dieu. Les gentils ne pourront donc pas prétexter le fait que Dieu n'a pas suspendu la montagne au-dessus de leurs peuples au moment du don de la Torah.  Créer en l'homme une volonté nouvelle ou le transformer de l'intérieur  n'est en effet pas possible par la contrainte. Que l’on parle ici de la Loi entière, c’est ce que le Talmud nous confirme en un autre endroit :

 א”ר יוחנן משום רּ שמעון בן יוחי כל מצות שנתן להם הקב”ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר (שמות לא, יז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם אי הכי לא לענשו נכרים עלה שבת אודועי אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינה

 « Rabbi Yohanan dit au nom de Rabbi Shime`on ben Yohay : « Tous les commandements que l’Eternel donna aux Israélites, il les donna ouvertement, sauf le Shabbath, qu’il donna en secret, ainsi qu’il est dit : « En signe éternel entre Moi et les enfants d’Israël » (Exode 31 :17). Mais si c’est le cas, alors les gentils ne devraient pas être châtiés à cause du Shabbath ! Plutôt, cela veut dire que le commandement du Shabbat leur a été révélé, mais qu’on ne leur a pas fait connaître la récompense » (Bétsah 16a)

Glose de Rashi :

 לא (נענשו) נכרי עלה – ואנן אשכחן שחזר הקב”ה להענישן על התורה ועל המצות דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג) וכתיב אלוה מתימן יבא (חבקוק ג)

« Le non juif ne devrait pas être puni à cause du Shabbath ! – L’on voit que le Saint Béni Soit-il leur annonça [la Loi] pour les punir en raison de la Loi et des commandements, ainsi qu’il est écrit : «  Il apparut sur le mont Pharan » et : « Dieu vint de Téiman » (Exode 33:2) »

D'après Mar bar Ravina,  même si les gentils accomplissent les lois noahides  ils n’auront  aucune récompense אף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר bien qu'ils seront toujours châtiés s'ils les transgressent (Sanhédrin 56a-59b). Réitérons que le non respect des  lois noahides n'étant qu'un motif auxiliaire dans l'exemption de la récompense, il est compréhensible que ceux qui les accomplissent n'aient aucun salaire tant qu'ils refusent de se faire prosélytes . Continuons notre lecture du traité Avoda Zara : 

דתני רב יוסף (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה זּ מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"ך מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר ולא והתניא היה רבי מאיר אומר מנין  שאפילו גוי  ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאמר רּ חנינא גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה 

« N’a-t-il pas été enseigné que Rabbi Meir dit : D’où sait-on que même le non-Juif qui observe la Torah est comme le grand-prêtre ? Il est dit: Vous observerez mes lois et mes ordonnances: l'homme qui les mettra en pratique vivra par elles (Lévitique 18,5). Il n’est pas écrit : les prêtres, les lévites et les Israélites, mais l’homme. Tu apprends de là que le non-Juif qui observe la Torah est comme le grand-prêtre’ ? Il faudrait dire que (même s’ils les observaient) ils ne seront pas récompensés comme celui auquel un commandement a été donné et qui fait, mais comme celui auquel aucun commandement n’a été donné mais qui fait, car Rabbi Haninah dit : Celui qui à qui un commandement est donné et qui fait est plus grand que celui qui a qui aucun commandement n’a été donné et qui fait »   (`Avodah Zarah 3a) 

Comment concilier cela avec l'idée que les gentils iront dans la Géhenne  ? Prenons en considération  le contexte dans lequel l’enseignement de Rabbi Haninah  est rapporté dans le traité Qidoushin : 

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רּ אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא 

« Rabbi Yéhoudah rapporta au nom de Shmouel : L’on demanda à Rabbi Eli`ezer : « Jusqu’où doit-on aller dans le respect des parents ? ». Rabbi Eli`ezer répondit : Allez et voyez  ce qu’a fait un gentil, répondant au nom de Dama ben Nétina, pour son père à Ashqélon. Un jour, les sages voulurent lui acheter des pierres précieuses pour l’éphod du souverain sacrificateur pour un prix de six cent milles. Rav  Kahana dit : Huit cent milles. La clé se trouvait sous l’oreiller de son père dont il ne souhaitait pas déranger le sommeil. L’année qui suivit, le Saint Béni Soit-il lui donna son salaire : Une vache rousse naquit parmi son troupeau. Lorsque les Sages vinrent vers lui, il leur dit : Je sais que si je vous demandais tout l’or du monde, vous me le donnerez. Je ne demande cependant que l’argent que j’ai perdu pour honorer mon père. Rabbi Haninah dit : Si c’est le cas pour celui auquel aucun commandement n’a été donné et qui fait [Dama ben Nétinah n’étant pas juif], à plus forte raison pour celui qui est commandé et qui fait !  Comme l’a dit Rabbi Haninah : Celui auquel un commandement est donné et qui fait est plus grand que celui auquel aucun commandement n’a été donné et qui fait » (Talmud de Babylone, Qidoushin 31a)

 Ainsi, le salaire de « celui auquel aucun ordre n’a été donné et qui fait » lui est accordé ici bas. Le Midrash, que nous reprendrons pour la clarté, nous le confirme :

נתתה שמחה בלבי. אמרו ישראל אומות עכו"ם על ידי שעשו ז׳ מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן אנו שנצטוינו על שש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא. לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו"ם אנו שמחים. הוי אומר נתתה שמחה בלבי. ר׳ יהושע בן לוי אמר משל למלך אחד שעשה סעודה והכניס את האורחים והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהן פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים התחילו אומרים מה הכלבים יש להן כך סעודה עצמה שהיא מתוקנת לנו על אחת כמה וכמה. ואומות העכו"ם נמשלו ככלבים שנאמר (ישעיה נו יא) והכלבים עזי נפש. והם בשלוה בעולם הזה ישראל לעתיד לבוא לא כל שכן. 

« Tu as placé de la joie dans mon cœur –  Les Israélites disent : Lorsque les gentils font les sept lois, tu leur accordes de l’opulence dans ce monde comme salaire. A plus forte raison, nous,  qui avons été commandés d’observer six cent treize lois, recevrons-nous du bien dans le monde futur ! Voilà pourquoi nous nous réjouissons lorsque nous voyons l’opulence des gentils. Rabbi Yéhoshou`a ben Lévi dit : La chose est comparable à un roi qui organisa un banquet. Il fit entrer les invités et les fit s’asseoir à l’entrée de la salle, où ils voient les chiens sortir et qui ont à leur gueule des cailles, des têtes de volailles grasses et des têtes de veau. Ils disent alors : Qu’ont les chiens [dans la gueule] ? A plus forte raison le banquet qui nous a été préparé ! Les gentils sont comparés à des chiens, comme il est dit : « Ce sont des chiens voraces » (Isaïe 56 :11). Tandis qu’ils sont dans l’opulence dans ce monde, les Israélites le seront dans le monde futur » (Midrash Téhilim, Mizmor 4) 

En un mot, Dieu accorde aux gentils leur salaire ici bas afin de mieux les châtier dans l'autre monde où ils n'auront plus rien. Mar bar Ravina, qui dit que les gentils n'ont rien,  parlait en ce sens du salaire dans l'autre monde. Il est intéressant de noter que le Midrash Rabbah,  qui puise dans  l’enseignement des Sages  d’Erets Israël plutôt que de ceux de Babylone, interprète différemment l’enseignement de Rabbi Méir :

 פר אחד בן בקר כנגד כהנים. איל אחד כנגד לוים. כבש אחד כנגד ישראל, שכולם קבלו את התורה בסיני. שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם שכולם ראוים, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו עובד כוכבים המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול

 « Un jeune taureau » pour les sacrificateurs,  « un bélier », pour les Lévites, « un agneau » pour les Israélites (le reste des tribus), qui ont tous reçus la Torah au Sinaï. « Un bouc pour le sacrifice d’expiation », pour les convertis qui sont destinés à se convertir et qui étaient là-bas, qui sont tous méritants, comme il est dit : « L’homme qui les mettra en pratique vivra par elles » (Lev 18,5) – Il n’est pas dit: les prêtres, les lévites et les Israélites, mais l’homme. Tu apprends de là que le non-Juif qui se convertit et observe la Torah est comme le Grand-Prêtre  »   (Bamidbar Rabbah 8,17)

L’on retrouve pareillement dans le Midrash Tehilim  :

הדא הוא דכתיב  מורשה קהלת יעקב. לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם 

« Il est écrit : En héritage à l’assemblée (qéhilah) de Jacob (Deutéronome 33 ,4) ; pour tous ceux qui s’assemblent (mitqahel) à Jacob. Même les convertis qui s’occupent la Torah sont comme le Grand-prêtre, comme il est dit : « Vous observerez mes lois et mes ordonnances: l'homme qui les mettra en pratique vivra par elles » (Lévitique 18,5). Il n’est pas dit: les prêtres, les lévites et les Israélites (le reste des tribus), mais l’homme » (Midrash Téhilim 1,16)

Quoi qu’il en soit,  le Talmud est clair  :

  הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו [רש"י : שלא קבלו בו תורה]. דא"ר אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה  לאומות העולם עליו 

« Pourquoi la montagne est t-elle appelée Sinaï ? Car c'est la montagne sur laquelle la haine (sin'ah) pour les Nations du monde descendit [Commentaire de Rashi: Car elles n'y ont pas accepté la Torah] […]  Quel est son vrai nom ? Horeb. Rabbi Abbahou dit que son vrai nom est Sinaï et qu’elle est appelée Horeb car c’est là que la destruction est descendue sur les Nations du monde »  (Talmud de Babylone, Shabbath 89a)

 ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר (דברים כז, ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגוּ ואחר כך סדו אותן   בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה   נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להן ללמד ולא למדו רּ שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להן למטה (דברים ך, יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו' הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין   אותן [רש"י : בסוף הדף למען אשר לא ילמדו עוד וגוּ לעיל מיניה כתיב כי החרם תחרימם ודבר זה כתבו למטה להודיע לשבעה אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים אבל אתם היושבים חוצה לה אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין]  אמר רבא בר שילא מ"ט דרבי שמעון דכתיב (ישעיהו לג, יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד  [רש"י : שהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה] ורּ יהודה כי סיד מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה [ אף אומות העולם אין להם תקנה אלא שריפה [רש"י : גיהנם שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד] 

« Nos Rabbins ont enseigné : Comment les Israélites écrivirent t-ils la Torah ? Rabbi Yehoudah dit : Ils l’ont écrit sur des pierres, ainsi qu’il est dit : Et tu écriras sur des pierres toutes les paroles de cette Loi (Deut 27 :8). Ils les enduisirent ensuite de chaux. Rabbi Shime`on dit : Comment donc, d’après toi, les Gentils étudièrent la Torah ? Rabbi Yéhoudah lui répondit : Le Saint Béni Soit-Il leur accorda de l’intelligence en plus et les Gentils ont délégué des scribes qui ont gratté la chaux et qui ont décalqué la Loi qui y était écrite.  C’est la raison pour laquelle leur jugement a été scellé pour qu’ils aillent dans le puits de perdition, puisqu’ elles auraient pu étudier la Torah mais n’ont pas étudié.  Rabbi Shime`on dit : C’est sur l’enduit que les Israélites ont écrit la Torah et il écrivirent en bas : « Pour qu’ils ne vous apprennent pas à faire selon toutes leurs abominations qu’ils font en l’honneur de leurs dieux » (Deut 20 :18). C’est de là que tu apprends que si elles se repentent, on les acceptera  [Commentaire de Rashi : Ils écrivirent cela afin de faire savoir aux membres des sept nations qui vivaient en dehors de la terre d’Israël que nous n’avons pas été ordonnés de les détruire, et que le commandement d’anéantir ne concerne que ceux qui se trouvent  dans les frontières de la terre d’Israël afin que nous n’apprenions pas leurs mauvaises œuvres, mais en ce qui concerne ceux qui vivent en dehors, ils dirent : Si vous vous repentez, nous vous accepterons. Quant à ceux qui se trouvent en terre d’Israël, on ne les accepte pas parce qu’ils le font par crainte].  Rava bar Shilah dit : Sur quoi Rabbi Shime`on se base t-il ? — Il est écrit : « Les peuples seront de la chaux en combustion » (Is 33,12), ils subiront ce que l’usage qu’on fait de la chaux [Rashi: Car la Torah fut écrite sur de la chaux et leur a été dévoilée mais ils ne l’ont pas étudiée]. Et Rabbi Yehoudah ? Comme la chaux.  De même que la chaux n’a d’autre réparation que le feu, de même les Gentils n’ont d’autre réparation que le feu [Commentaire de Rashi : C'est-à-dire la Géhenne, car tant que les Gentils ne se feront pas Prosélytes pas et qu’ils seront appelés « nations », ils n’auront que le feu de la chaux comme part] »  (Talmud de Babylone, Sotah 35b)

  מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמיא לא מפני מה מעונין לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל אבא חנן אומר משום ר' אלעזר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה [רש"י: מירא תגיהנם והפורענות האמורה עליהם] אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפיה שכינה אמר רּ אבהו ואית ימארּ חנינא מאי קראה (רותב, יב) ישלם הּ פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם הּ אלהי ישראל אשר באת לחסות וגומר 

« Pourquoi les convertis, à notre époque, sont tourmentés et que des souffrances viennent sur eux ?  Est-ce parce qu’ils n’ont pas observé les sept lois des enfants de Noé [quand ils étaient gentils] ?  Rabbi Yossé dit : Un converti est comme un enfant nouveau né.  Plutôt, les convertis  souffrent parce qu’ils ne sont pas méticuleux dans l’observance des commandements. Abba Hannan dit au nom de Rabbi Ele`azar : C’est parce qu’ils ne le font pas par amour, mais par crainte [Rashi : Par crainte de la Géhenne et des fléaux décrétés sur eux (les gentils)].  D’autres disent : Parce qu’ils retardèrent leur entrée sous les ailes de Présence Divine (leur conversion). Rabbi Abahou, ou selon d’autres, Rabbi Haninah, dit : Quelle en est la preuve scripturaire ? Que l'Eternel te rende ce que tu as fait, et que ta récompense soit entière de la part de l'Eternel, le Dieu d'Israël, sous les ailes duquel tu es venue te réfugier! – Ruth 2:12 –  » (Talmud de Babylone, Yevamot 48b) 

Ce dernier texte montre que, non seulement, les Gentils sont voués à la damnation, mais ceux d’entre eux qui tardent à se convertir  en paieront les frais. C’est ce qui permet de mieux saisir pourquoi les convertis que Shammay rejeta mais que Hillel accepta ont dit :

 קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה 

« La rigueur de Shammay a cherché à nous exclure du monde,  mais la bonté de Hillel nous amena sous les ailes de la Présence de Dieu »  (Talmud de Babylone, Shabbath 31a) 

La conversion est donc ce qui amène un Gentil « sous les ailes de la Présence de Dieu » tandis que le fait de renoncer à se convertir l’exclut du monde futur. Si le noahisme fut déjà enseigné par les Pharisiens de l’époque du deuxième Temple, les propos de ces convertis n’auraient absolument aucun sens.  Citons également le passage suivant :

 ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם אמרו שמא למשול עליהם הוא בא או ליחלות כמותם הוא בא שנאמר (ישעיהו יד) גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת יצאתה ב"ק ואמרה (יחזקאל לב) ממינעמת רדה והשכבה את ערלים (ישעיהו יד)

« Rabbi Yehoudah dit au nom de Rav : Lorsqu’un impie descend dans la Géhenne, tous ceux qui l’y ont précédé se demandent s’il est venu pour régner sur eux ou pour être comme eux, ainsi qu’il est dit : Te voilà débile ainsi que nous, tu nous es assimilé ! (Isaïe 14 :10).  Une voix céleste  sort alors et proclame : Qui surpasses-tu en beauté ? Descends et couche-toi à côté des incirconcis ! (Ezéchiel 32 :9) » (Talmud de Babylone, Shabbath 149b)

 Traité Guérim

L’on peut lire dans le traité Guérim :

טבל ועלה, אומרים לו דברים טובים ונכונים: במי נדבקת, אשריך, במי שאמר והיה העולם. שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל, ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל, ואין חביבין לפני המקום אלא ישראל

Lorsqu’il remonte de l’immersion, on lui dit (au converti) des paroles bonnes et exactes : Heureux es-tu, car tu t’es attaché à Celui qui qui fit le monde par Sa Parole. En effet, le monde n’a été créé que pour Israël, et nul n’est appelé enfants de Dieu en dehors des Israélites, et personne n’est aimé par Dieu en dehors des Israélites (Guérim 1 :5)

Le converti est donc déclaré heureux parce que, par l’acte de la conversion, il s’est attaché à Dieu et s’intégra à  Israël, la seule nation qui soit aimée par Dieu et dont les membres sont ses enfants. L’implication en est que les Gentils qui refusent de se convertir ne sont pas aimés par Dieu, ne sont pas ses enfants et ne sont pas attachés à lui. Les auteurs du traité Guerim ne savaient manifestement rien de l’idée que l’on peut plaire à Dieu tout en restant Gentil.  Il est aussi affirmé au chapitre 2 :

 מפני מה מעונים מפני שבע מצות שנצטוו עליהם בני נח רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין מפני שאין בקיאין בדקדוקי מצוות כישראל אבא חנן אומר משום ר"א לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה אחרים אומרים, מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה אמר רבי אבהוואתימא ר"ח מאי קרא  ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו

Pourquoi les convertis souffrent t-ils ? Est-ce en raison des sept lois noa’hides ? Rabbi Yossé dit : Un converti est comme un enfant nouveau né. Rabbi Yossé dit : Un converti est comme un enfant nouveau né.  Plutôt, les convertis  souffrent parce qu’ils ne sont pas méticuleux dans l’observance des commandements. Abba Hannan dit au nom de Rabbi Ele`azar : C’est parce qu’ils ne le font pas par amour, mais par crainte.  D’autres disent : Parce qu’ils retardèrent leur entrée sous les ailes de Présence Divine (leur conversion). Rabbi Abahou, ou selon d’autres, Rabbi Haninah, dit : Quelle en est la preuve scripturaire ? Que l'Eternel te rende ce que tu as fait, et que ta récompense soit entière de la part de l'Eternel, le Dieu d'Israël, sous les ailes duquel tu es venue te réfugier! – Ruth 2:12 (Guérim 2 :7)

Ainsi que nous l’avons vu plus haut, ce passage, qui se retrouve aussi dans le Talmud de Babylone, est la preuve probante que le noahisme n’existait pas à l’époque. L’on ne verrait sinon pas pourquoi les convertis seraient châtiés pour avoir retardé la conversion  si celle-ci est facultative ou si l’observance des lois de Noé est une alternative légitime et viable à l’entrée dans l’alliance de la Loi. L’on comprend que si les lois noa’hides sont mentionnées dans cet extrait, c’est uniquement parce que, pour reprendre les mots de Rashi, les Gentils seront « jugés en raison de la violation de ces commandements, même s'ils ne recevront aucune récompense de leur accomplissement » (Rashi sur `Avodah Zarah 6a)

Zohar

La tradition tannaïtique selon laquelle les nations seront jugées pour n’avoir pas  accepté la Torah est reprise dans le Zohar, qui s’exprime en ces termes :

מלמד דקודשא בריך הוא אזמין לכל שאר עמין לקבלא לאורייתא ולא בעו וכי לא הוה גלי קמיה דלא בעאן אלא דלא יהא לון פתחון פהדאלמלא יהב לון קודשא בריך הוא אורייתא הוו נטרי לה

« Le Saint Béni Soit-Il invita les autres nations à recevoir la Torah, mais elles ne voulurent pas. N’a-t-il pas été révélé devant Lui qu’elles ne voudraient pas ? Ce fut plutôt pour ne pas leur donner d’excuses afin qu’elles ne disent pas que si le Saint Béni Soit-Il leur donna la Torah, elles l’auraient acceptée »  (Zohar 3:18b

Nous pouvons également y lire :

וההוא היכלא מקפא מאבן טבא ודהבא, ותמן איהו פתחא חדא דנחית לקבל פתחא דגיהנם מתמן מסתכלן בכל אינון חייבי דלא עאלו בברית קיימא קדישא ואתתרכו באינון מלאכי חבלה דטרדי לון בנורא דדליק ואינון חמאן וחדאן על דאתגיירו

« Ce palais (le premier des sept qui constituent Paradis) est orné de pierres précieuses et d’or.  Il y existe une entrée qui se trouve en face de l’entrée de la Géhenne, et de là, ils (les convertis) contemplent tous les Gentils qui ne sont pas entrés dans la Sainte Alliance et qui se font chasser par les Anges de la destruction qui les renvoient dans le feu allumé. Et ils regardent et se réjouissent de ce qu’ils se soient convertis et aient été délivrés de ce jugement sévère » (Zohar 1:38b)

D’après cet extrait, les fauteurs sont châtiés parce qu’ils « ne sont pas entrés dans l’Alliance »  tandis que les Prosélytes « se réjouissent parce qu’ils se sont convertis ». Il apparaît nettement que refuser de se convertir au judaïsme est un crime passible des feux de l’Enfer. Le Zohar, même s’il reconnaît l’existence de « pieux d’ entre les nations », affirme que la place qui leur est reservée est le meilleur compartiment de la Géhenne :

היכלא שביעאה וכו׳ בהיכלא דא קיימאן ארבעה פתחין דמתפרשן לארבע סטרין לבר ואלין אחדין ולא אחדין בסטרא דקדושה לא אתייחד אלא דאתחזי באינון פתחין נהורא דנהיר ואיהו אתר דמתתקן בכל פתחא ופתחא לאינון חסידי דשאר עמין אינון דלא אבאישו לון לישראל ואשתדלו עמהון בקשוט אלין קיימי באלין פתחין ונייחי תמן  זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו׳ עד הכא שבע היכלין מדורי דסטרא מסאבא מסטרא דנחש זכאה חולקיה מאן דאשתזיב מניה

« Dans le septième palais [de la Géhenne] se trouvent quatre ouvertures qui se séparent en quatre côtés en dehors et elles sont attachées et non attachées au côté de la sainteté;  elles ne sont pas attachées mais, de ces ouvertures, peut être perçue  une lumière qui brille. Et c’est l’endroit qui a été préparé dans chaque ouverture  au pieux d’entre le reste des nations, lesquels n’ont pas fait de mal à Israël et se comportèrent envers eux avec droiture, ceux là se trouvent dans ces ouvertures et s’y reposent etc. Heureux est Israel dans ce monde et dans le monde futur ! Voilà les sept palais, qui sont les sept compartiments du côté impur, le côté du serpent. Heureux est celui qui en est délivré ! »   (Zohar 2:268b)

C’est qu’il n’existe en effet, en dehors de la circoncision, autrement dit, l’entrée dans le peuple d’Israël, aucun moyen par lequel un non-Juif peut espérer se lier à Dieu et être délivré de la Géhenne:

אמר רבי שמעון, זכאין אינון מארי דנשמתא מארי דאורייתא בני פולחנא דמלכא קדישא ווי לאינון חייביּא דלא זכאן לאתדבקא במאריהון  ולא זכאן באורייתא דכל מאן דלא זכי באורייתא לא זכי לא ברוח ולא בנשמה ואתדבקותא דלהון בההוא סטרא דזינין בישין  והאי לית ליה חולקא במלכא קדישא  לית ליה חולקא דקדושה  ווי ליה כד יפוק מהאי עלמא דהא אשתמודע הוא לגבי אינון זינין בישין מארי חציפותא תקיפי ככלבא שלוחי דנורא דגיהנם דלא מרחמי עלייהו תאחזי מה בין ישראל לעמין עובדי עבודה זרה ישראל אף על גב דלא זכי בר נש ישראל אלא בנפש דרגא עלאה קאים עליה ואי איהו בעי למקני רוח, ואי איהו בעי למקני נשמה קני וזכי בה אבל עמין עובדי עבודה זרה לא קניין לעלמין בר אי אתגזר דקני נפש (תחת נפש) מאתר אחרא

« Rabbi Shime`on dit: Heureux sont les maîtres de l’âme, les maîtres de la Torah, les enfants du service du Saint Roi. Malheur aux fauteurs, qui ne méritent pas de s’attacher à leur Seigneur et qui ne méritent pas la Torah, car tous ceux qui ne méritent pas la Torah, ne méritent pas les niveaux supérieurs de l’âme. Et leur attachement est celui du côté maléfique. Malheur à celui-là lorsqu’il quittera ce monde ! (…)  Viens et vois : Qu’y a-t-il entre Israël et les nations idolâtres ? Même si un Israélite n’a mérité que le néfesh (le niveau le plus bas de l’âme), un niveau plus élevé existe au dessus de lui, et s’il souhaite acquérir la Roua’h, il le peut, et s’il souhaite acquérir la Néshamah, il l’acquerra et la méritera. Mais les Gentils ne pourront  jamais l’acquérir à moins qu’ils se fassent circoncire »   (Zohar 3:25b)

רבי אבא אמר זכאה חולקא דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם ובגין רחימותא דיליה עלייהו יהיב לון נימוסין דקשוט. נטע בהו אילנא דחיי. אשרי שכינתא בינייהו מאי טעמא. בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא בבשריהון ואשתמודען דאינהו דיליה (ואשתמודען) מבני היכליה. ובגיני כך כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא בבשריהון לאו אינון דיליה ואשתמודען דכלהו מסטרא דמסאבותא אתיין ואסיר לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במלוי דקב"ה. ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה וכל את דאורייתא מתקשרא בשמא קדישא וכל מאן דלא אתרשים ברשימא קדישא בבישריה אסיר לאודעא ליה מלה דאורייתא וכ"ש לאשתדלא (נ"א לאסתכלא) ביה. ר"ש פתח זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכתיב וכל עבד איש וגו'. וכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו. ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו. אורייתא דהיא קדש קדשים (דקדשיא) שמא עלאה דקב"ה עאכ"ו. ר"א שאיל לר"ש אבוהי א"ל הא תנינן אסור ללמד תורה לעכו"ם ושפיר אתערו חברייא דבבל דכתיב לא עשה כן לכל גוי וכו'  כך אורייתא קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי ומאן דאתגזר אתקשר בההוא קשרא דמהימנותא. ומאן דלא אתגזר ולא אתקשר ביה כתיב ביה וכל זר לא יאכל קדש. וכל ערל לא יאכל בו. דהא אתער רוח מסאבא דמסטריה ואתי לאתערבא בקדושה. בריך רחמנא דפריש לישראל בנוי רשימין ברשימא קדישא מנייהו ומזוהמא דלהון

« Rabbi Abba dit : Heureux sont les Israélites car ils sont ceux auxquels  le Saint Béni Soit-il trouve plaisir sur toute nation ;  et puisque sa misércorde est sur eux, il leur donna des lois de vérité, planta parmi eux l’arbre de vie, et mit sa Présence au milieu d’eux. Quelle en est la raison ? Parce que les Israélites, en leur chair, sont marqués de la sainte marque qui montre que, de tous les enfants de son palais, ce sont eux qui appartiennent à Dieu. Ansi, tous ceux qui ne sont pas marqués de la sainte marque n’appartiennent pas à Dieu et cela montre qu’ils sont tous du côté de l’impureté et il est interdit de se lier à eux et de leur partager la Parole du Saint Béni Soit-il.  Et il est interdit de leur faire connaître les Paroles de la Torah car toute la Torah est le Nom du Saint Béni Soit-il et chaque lettre de la Torah est liée au Saint Nom, en sorte qu’il est interdit de faire connaître la Parole de la Torah à quinconque n’est pas marqué en sa chair de la sainte marque.  Rabbi Shime`on expliqua : Il est écrit : Voici la loi du sacrifice pascal, aucun étranger n’en mangera (Ex 12 :43), et il est écrit : Et tu circonciras tout esclave acheté à prix d’argent, et ainsi il pourra en manger (Ex 12 :44). Il est également écrit : Le résident étranger et le mercenaire n’en mangeront pas (Ex 12 :45).  Si le sacrifice de la Pâque, qui n’est que de la chair à manger, est interdite à tous ceux-là à moins qu’ils se circoncisent, à plus forte raison en est t-il de même de la Torah qui est le saint des saints des saints, le Nom supérieur du Saint Béni Soit-il. Rabbi Ele`azar demanda à Rabbi Shime`on son père et lui dit : Il est enseigné dans la tradition orale qu’il est interdit d’enseigner la Torah à un gentil et les érudits de Babylone expliquèrent qu’ il est écrit : [ Il révèle sa Parole à Jacob , ses lois et ses ordonnances à Israël, il n’en fit pas de même aux autres nations] etc. Celui qui est circoncis est lié par cette liason de la foi. Quant à celui qui n'est pas circoncis et n'y est pas lié, il est écrit à son propos : Et l'étranger ne mangera pas de choses saintes  et aucun incirconcis n'en mangera (Ex 12 :49) »  (Zohar 3 :27b)

Le Zohar martèle:

אתם הדבקים ביהוה אלהיכם, אתם ולא שאר עמי

« Vous êtes ceux qui s’attachent à l’Eternel votre Dieu –  Vous et non les autres nations »   (Zohar 2:85a)

כי חלק יהוה עמו, אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמי

« Car le peuple de l’Eternel est sa part – Cet attachement est à vous et non aux autres nations »  (Zohar 2:38b)

וכדין כלא ביחודא חדא כדקא יאות, ודינא בלא זכו לאו איהו דינא. ודא איהו דישראל אית לון דינא בזכותא, אבל שאר עמין לא אית לון דינא בזכותא, ועל דא אסיר לן לסדרא דינין דילן בערכאי, דהא לית לון חולקא בסטר מהימנותא דילן, דכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום

« Les Israélites bénéficient d’un jugement favorable, mais les autres nations ne bénéficient pas d’un jugement favorable. C’est pourquoi il nous est interdit d’exposer nos lois dans leurs tribunaux, car ils n’ont pas de part dans notre foi, ainsi qu’il est dit : Et il n’en fit pas de même à toutes les nations, et les lois, elles ne les connaissent pas (Psaume 147 :20) »  (Zohar 2 :257a)

וע"ד כתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי'. אמר קב"ה מכל שאר עמין לא רעיתי לאדבקא בי אלא ישראל דכתיב ואתם הדבקים ביי' אתון ולא שאר עמין (וע"ד כתיב הכא קדושים) בג"ך (קדושים תהיו דייקא)

« Il est écrit : Vous serez saints, car je suis saint. Je suis l’Eternel  (Lévitique 11 :28) – Le Saint Béni Soit t-il : Israël est la seule nation dont je souhaite qu’elle s’attache à moi, comme il est écrit : Et vous êtes ceux qui s’attachent à l’Eternel –  Vous et non les autres nations »  (Zohar 3:80b)

Relevons encore :

וקב"ה לא גזר קיימיה עם שאר עמין לאתקשרא ביה אלא עם ישראל דאינון בנוי דאברהם דכתיב בו ובין זרעך אחריך לדרתם ברית עולם

 « Le Saint Béni Soit t-Il n’a pas contracté son alliance avec le reste des nations pour qu’elles s’attachent à Lui. Son alliance,  il  ne l’a contracté qu’avec Israël, lesquels sont les enfants d’Abraham, comme il est écrit : Une alliance éternelle avec ta descendance après toi, pour toutes leurs générations » (Zohar 3:184b)

Siddour

Même si  le judaïsme contemporain a rompu avec la tradition des Sages antiques dont elle prétend perpétuer les enseignements, il est intéressant de voir que la théologie de l’ « Extra Synagogam  nulla sallus » (Hors de la Synagogue, point de salut), se retrouve jusque dans le Livre de prières (siddour) qu’utilisent, encore de nos jours, les juifs orthodoxes.  Il est en effet récité après la lecture publique de la Torah :

ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. וחיי עולם נטע בתוכנ

« Béni Soit Notre Dieu, qui nous créa pour Sa Gloire, et nous sépara des égarés et nous donna une Torah de vérité et planta la vie éternelle en notre sein »

Etant donné que c’est des autres peuples qu’Israël a été séparé – Tu es Béni, ô Eternel ... qui sépare Israël des nations ברוך אתה ה' המבדיל בין ישראל לעמים (Rituel de la Havdalah) –, les non-Juifs sont donc des « égarés ». La référence à la « Torah de vérité » donne à comprendre que l’égarement consiste en le reniement de la Torah. La phrase « planta la vie éternelle en notre sein », c'est-à-dire, au sein de la nation d’Israël, exclut tous les non-Israélites de la vie dans le monde futur.

Nous retrouvons aussi dans le Birkat Ha-mazon du Shabbath

הרחמן הוא ינחילנו עולם שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים ... הרחמן הוא יחיינו ויזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש ולחיי העולם הבא

« Le Miséricordieux nous fera hériter d’un jour qui sera entièrement Shabbath et du repos de la vie éternelle. Le Miséricordieux nous fera vivre, nous fera mériter et nous approchera des  jours du Messie, de la construction du Temple et de la vie dans le monde à venir 

En postulant que les  « incirconcis ne demeureront pas dans Son repos » במנוחתו לא ישכנו ערלים, la version de la `Amidah récitée chaque Shabbath déclare ainsi tous les Gentils qui refusent de se convertir  comme n’ayant  pas part à la vie éternelle. Notons, d’ailleurs, que nulle part dans le siddour, il n’est question des « pieux d’entre les nations ». En effet, pas  même une bénédiction  ne leur est dédiée alors que les « géréi tsedeq », c'est-à-dire, les étrangers ayant intégré la nation Juive par l’acceptation formelle de la Torah toute entière sont honorés dans la bénédiction de la « `al ha-tsadiqim » 

על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני שארית עמך בית ישראל  ועל פלטת בית סופריהם ועל גרי הצדק  ועלינו יהמו נא רחמיך ה' אלהינ

« Sur les justes, sur les pieux, sur les anciens et le reste de ton peuple de la maison d’Israël et le reste de leurs juges, sur les prosélytes de Justice et sur nous, que ta miséricorde soit touchée, ô  Eternel, notre Dieu »  (`Amidah, 13ème bénédiction)