La Kabbale et la Trinité

Partie 2

La « Emounath HaShem », dont les auteurs sont les rabbins Hayyim Shlomoh `Iraqi, Yéhoudah Avraham Habshoush et Shlomoh Nadjar, est un ouvrage qui répond aux allégations des Dor Da`im, un courant anti-kabbaliste qui prétend entre autres que les sages de la Kabbale croient en l’existence de plusieurs êtres divins. Etant donné que les arguments et les textes  repris par les Dor Da`im sont les mêmes que citent les missionnaires chrétiens trinitaires pour prouver leurs dogmes, les réponses qu’apportent l’ouvrage peuvent donc nous  servir  à réfuter ces derniers.  D’autant plus, et cela va de soit,  qu’il n’y a  pas mieux placés que les kabbalistes eux-mêmes pour nous  expliquer leurs propres doctrines  et que, comme en attestent les signatures et les lettres de consentement qui figurent en introduction, plus d'une quarantaine  d’éminents rabbins et kabbalistes du siècle dernier ont confirmé que les idées que présentent l’ouvrage sont conformes à la Kabbale telle qu’ils la connaissent et enseignent. Nous en reproduisons ci-après quelques extraits. 

Sur l’Unicité de Dieu
« Saches que le Dieu Très-Haut est Celui qui a fait émaner, qui a créé, et formé toute chose et qu'il  est Infini. Il est dit à sujet dans le Pétihath  Eliahou,  de mémoire bénie, " Seigneur des mondes ! Tu es Un et pas nombreux,  Tu Es élevé au-dessus de tout ce qui est élevé ". Il est dit aussi dans le Midrash Rabbah, Parashath Yithro : " Je Suis le premier, et Je Suis le dernier, et à part Moi il n'y a pas de Dieu - Je Suis le Premier, car je n'ai pas de père ; Je Suis le Dernier, car je n'ai pas de fils , et à part Moi il n'y a pas de Dieu, car je n'ai pas de frère ". Le Zohar, Parashath Béhar , page 109, rapporte ainsi : " Tu n'a pas de corps, ni membres, ni  femme , mais tu est Un et sans second »	דע כי האלוה העילון הוא אשר האציל וברא ויצר ועשה הכל ואין לו סוף ועליו נאמר בפתיחת אליהו זכור לטוב ריבון כל עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן , אנת הוא עילאה על כל עלאין ועליו אמרו במדרש רבה פ׳ יתרו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים אני ראשון שאין לי אב , אני אחרון שאין לי בן ומבלעדי אין אלוהים שאין לי אח ע״ך ובזוהר ב׳ בהר דף ק״ט איתא ואנת לית לך גופא ולא איברים ולית לך נוקבא אלא אנת חד בלא שני
(Pages 423-424)
« Il n'existe pas d'autre dieu en dessous du Dieu Très-haut, comme Rabbi Shime`on bar Yohay le dit également dans le Tiqouné Zohar, soixante-dixième Tiqoun, page 120a : " Je Suis le Premier, et Je Suis le Dernier et à part Moi il n'y a pas de Dieu ", les trois lettres " youd " attestent à Son sujet qu'il n'y a pas de dieu au-dessus de Lui, aucun en dessous de Lui et aucun milieu ; qu' il n'existe, en aucun côté, d'autre Dieu que Lui »	אין אלוה אחר למטה מהאלוהים העליון גם כן אמר רשבי אמר בתיקונים תיקון ע׳ דף ק״ך ע״א וז״ל אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים, תלת יודין מעדין עליה דלית לעילא מיניה ולית לתתא מיניה ולית באמצעיתא , לית אלוה בכל צד בר מיניה
(Page 210)
Sur la compréhension des textes kabbalistiques et le sujet qu’ ils traitent
« Les sages disent que le Créateur n'a ni fils, ni père, ni frère. Même cela, tous les kabbalistes,  de mémoire bénie,  l'admettent car lorsque, tous, ils s'expriment en paraboles au sujet d'un fils, d'un frère ou d'un père, il ne s'agit pas, à Dieu ne plaise, du Créateur Béni Soit-il, qui anime toutes choses. Plutôt, ils s'expriment, afin de permettre à l'entendement humain de saisir la chose,  en paraboles et en énigmes  au sujet des séfiroth qui sont comme des instruments entre les mains du Créateur qui s'en sert pour diriger le monde »	שהם אומרים שאין לבורא ית׳ לא בן ולא אח ולא אב וכו׳ גם כן זה מודים בוא כל המקובים ז״ל שכל הם ממשלים בן או אח או אב לא בבורא ית׳ המחיה את הכל  מדמים חלילה חלילה כי רק עושים במשל וחידה לשכך את האוזן בספירות שהן ככלים ביד היוצר להנהיג בהן העולם הבן
(Page 207)
« Il ne faut pas prendre les choses à la lettre. Tout n'est qu'allusions aux œuvres de l'Eternel dans les mondes spirituels et à la manière dont Il dirige la création ainsi qu'à Sa Providence. En effet, le langage humain ne suffit pas  pour exprimer la profondeur du concept. Tout ne tend qu'à approfondir la Grandeur du Créateur et sa magnifique  Unicité  simple jusqu' à l'infini. A Dieu ne plaise d'attribuer une tare aux saints et de penser qu'ils ont attribué une pluralité et des obscénités au Créateur  »	אין לקחת הדברים כפשוטם אלא הכל הם רמזים למפעלות ה׳ בעולמות הרוחנים וסוד ההנהגה וההשגחה , שהלשון האנושי קצר בהביע את עומק הרעיון , והכול הולך למקום אחד להעמיק בגדולתו של יוצר בראשית ובאחדותו הנפלאה והפשוטה לאין סוף, וחלילה להטיל מום בקדשים ולהעלות על הדעת שחשבו שנוית והנבלות בבורא
(Lettre d'agrément du Rav Kook , Introduction )
« Les kabbalistes, de mémoire bénie, ont déjà  affirmé tout ce qu’ils expriment métaphoriquement ne porte pas sur Dieu , Béni Soit-Il , mais ne sont que des allégories au sujet des séfiroth, lesquelles sont des lumières insaisissables par l'entendement humain. Le Kissé Eliahou dit à ce propos : " Les appellations par lesquelles je désigne les lumières supérieures ne sont que des métaphores. En outre, toutes les appellations et les descriptions ne concernent que les saintes lumières que le  Dieu Béni a fait émaner. En ce qui Le concerne, cependant, Il n'a aucune ressemblance ni  forme et l'intellect ne peut , en aucune manière, Le saisir ". Lorsqu' ils ( les détracteurs ) disent qu' ils ( les kabbalistes) firent de nombreuses faces (partsoufim) etc. , j'ai expliqué, de nombreuses fois déjà, que tout ce qu'ont dit les kabbalistes ne concernent que les nombreux  noms du Dieu Béni »	כבר אמרו הם ז״ל שכל מה שהם מדמים איננו בו ית׳ רק בדרך משל בספירות ,שהן אורות שאינם מושגים בשכל אנושי וז״ל כס״א (דף ד׳ ע״ב) הכנויים שאני מכנה לאורות עליונים הם בדרך דמיון וגם נמי כל כנויים ותארים הם לספירות ואורות קדושים אשד האציל ית׳ אבל בו ית׳ אין שייך שום דמיון וצורה ותפיסה במחשבה כלל ועיקר עכ״ל כס״א ז״ל. ומ״ש שהם עשו להם פרצופים רבים וכו׳ כמה פעמים כבר ביארתי שאין  מלת שבדברי המקובלים ז״ל אלא שמותיו ית׳ הרבים
(Page 317 )
Sur la nature des séfiroth
« Les séfiroth [...] sont des instruments entre les mains du Créateur, à l'instar de la Torah qui a été l'instrument du Saint Béni Soit-Il. C'est en effet par elle qu'Il  créa le monde, comme rapporté dans le Béréshith Rabbah, chapitre un  [...] Les séfiroth ne sont appelées ni dieu ni créateur, à tel point que les sages dirent dans le Tiqouné HaZohar Haqadosh 17b que s'il se retirait d'eux, ses Noms seraient comme des corps sans âme. Cela montre que si le Créateur Béni n'animait  pas les séfiroth par Sa Lumière, elles resteraient semblables à des corps sans âme. Cela montre en outre que les séfiroth sont ses Noms et le Tiqouné HaZohar nous dit ici que même si elles sont ses Noms, elles n'agissent pas d'elles-mêmes,  mais que  c'est le Créateur Unique qui les anime.  Ainsi, tous les kabbalistes admettent que les séfiroth ne sont en aucune manière appelées " créateur " et que lorsqu' ils parlent de choses telles que la  grossesse ou la naissance, tout n'est que parabole pour décrire comment les séfiroth ont émanées, à l'instar de la création qui est qualifiée de naissance , ainsi qu' il est dit : " Avant que les montagnes fussent nées, Et que tu eusses créé la terre et le monde " ( Psaume 90:2). Pareillement, il est dit au sujet du Messie par rapport au Saint Béni Soit-il : " Je t'ai engendré aujourd'hui ". Il ne faut pas prendre les choses littéralement, que ce soit dans ces versets que dans les paroles de kabbalistes de mémoire bénie »	מי הוא שמאר שהספירות בוראות מעצמן וכבר ביארנו לעיל במקומו שהן ככלים ביד היוצר כמו התורה שהיא כלי אומנותיו של הקדוש ברוך הוא שבה ברא את העולם כדאיתא בבראשית רבא פרק א , וא״ך מודינא ליה שאין הספירות נקראים לא אלוה ולא בורא עד שאמרו בתיקוני הזוה״ק (דף י״ז ע״ב) דאי יסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא, הרי לן בהדיא שאם אין הבורא ית׳ מחיה את הספירות באורו נשארים הם כמו גוף בלא נשמה , ועוד ראיה מזה שהספירות הן שמותיו ית׳ ומגיד לן כאן שאפ"י שהן שמותיו אינן פעולות מצד עצמן אלא הבורא היחיד המחיה אותם וא״ך מודה כל המקובלים שאין הספירות נקראים בורא כלל , ומ״ש שהם אומרים עיבור וילידה וכו׳ משל בעלמא הוא איך נאצלו הספירות, וכן הבריאה עצמה נתכנה בילידה שנאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל וכן עור כלפי הקב״ה נאמר למשיח אני היום ילידתיך שאל ממני וכו׳ ואין הדברים כפשטן בין הכתובים עצמן בין דברי המקובלים ז״ל
(Page 380)
Sur l’explication zoharique du  Deutéronome 6 :4
« Les chrétiens opinent qu'il s'agit de trois êtres divins et de trois référés. Ce n'est pas l'opinion des kabbalistes, laquelle est éloignée de celle des chrétiens comme l'orient est éloignée de l'occident  [...] Il n'est question que de Noms, pas de plusieurs être divins ou d'autorités (réshouyoth) [...] D'ailleurs, voici le Tiqouné Zohar Hadash avec une belle explication : " Voilà le fondement des trois noms, Youd Hé Vav, triplés, et c'est de là [que sont issus] enfants, vie et nourriture ", en d'autres termes, le Saint Béni Soit-Il dirige Israël au moyen des lettres de son Nom  [...] Le Tiqouné HaZohar Hadash, en référence au " yad י״ד  ramah " (à main levée) ( Nombres 33:3) dit qu'il s'agit de 14 lettres, en référence à la récitation du Shéma` : l'Eternel, Notre Dieu, l'Eternel (Adonaï, Elohénou, Adonaï), et que tout est Un comme expliqué plus haut dès lors que le fondement des Noms du Saint Béni Soit-Il est un seul Nom, qui est le Tétragramme »	דעות הנצרים שהם לומר שהן ג׳ אלוהות ונקראים , מה שאין כך דעת המקובלים שהיא רחוקה מהנצרים כרחוק מזרח ממערב וכו׳ אינן אלא שמות ולא אלוהות ורשיות רבים וכו׳  וז״ל תיקוני זוהר חדש עם ביאור יפה , הא הכא רזא דתלת שמהן יה״ו משולשין ומתמן בני חיי מזוני ר״ל שהק״ה מנהיג את ישראל באותיות שמו וכו׳ עוד בתיקוני זהור חדש י״ד רמה חזר ויפרש שהם י״ד אותיות ומרוזים הם בק״ש הוי״ה אלוהינו הוי״ה  וכלא אחד כדפרשית לעיל שעיקר שמותיו ית׳ הוא שם אחד שהוא שם הוי״ה
(Page 155-156)
Sur l’explication zoharique de Genèse 1 :2
« Il t'est expliqué de par le langage du saint Zohar que le Saint, Béni Soit-il, s'est révélé à Rabbi Shime`on bar Yohay au moyen de la séfirah du Kéter, qui est la plus éminente dans sa Gloire Bénie. Le Saint Béni Soit-Il demanda à Rabbi Shime`on bar Yohay: " Qu'est ce que ce " Elohim " etc. ". L'insensé et le stupide s'égarera par cette parole. En effet, tu ne dois pas t'en étonner, car lorsque le Saint Béni Soit-Il se vêtit de l'attribut de la Binah, il est également appelé " Elohim ". De même, lorsqu'il se vêtit de l'attribut de la Malkhouth ( royauté ), il est appelé " Elohim ". Il demande ainsi à Rabbi Shime`on bar Yohay: " Dans quel attribut me Suis-Je vêtti lorsque ce verset a rapporté : " Et Elohim dit: Nous ferons l'homme à notre image " ? Il est notoire par ailleurs, qu'Elohim désigne aussi l'attribut de la justice; comme rapporté dans le Béréshith Rabbah, en particulier le verset : "  Et Elohim dit à Moshéh : Je Suis Adonaï ". Ne t'étonne pas de ce que le Saint Béni Soit-Il posa la question à Rabbi Shime`on bar Yohay, car c'est la manière du Saint Béni Soit-Il de demander à ses créatures , comme lorsqu' il dit à Moshéh : " Qu'as-tu entre les mains ? Il lui dit : Une verge " (Exode 4:2); ou, comme lorsqu' il demanda à Qayin : " Où est donc Hevel ton frère ?" (Genèse 4:9). Il posa ainsi la question à Rabbi Shime`on bar Yohay afin que ce dernier s'éveille et étudie la Torah. [...] Une femme n'a pas d'autorité - C'est une allégorie et une parabole. Rabbi Shime`on bar Yohay employa ce langage en référence à l'attribut de la  Binah qui ne peut rien faire sans la force de l'attribut du Hokhmah qui est au-dessus d'elle,  de la même manière qu' une femme qui ne peut rien faire sans la permission de son mari. L'attribut de la Hokhmah, elle, n'agit que par la puissance de l'Infini, qui est la cause des causes. Et ne t'étonne pas que je dise que l'un agit selon la puissance de l'autre, car tous agissent par la Puissance du Créateur  Béni [...] Le père dit à la mère au moyen de la parole,  " Que soit ceci, cela, et tout a été fait immédiatement ". Ainsi qu' il est dit : " Et Elohim dit : Que la lumière soit. Et la lumière fut ". Elohim ( explication en marge :  la sagesse - hokhmah - ) dit à Elohim (explication en marge : la compréhension  - binah - ) : " Que la lumière soit ". Et la lumière fut. Le maître de la construction (explication: hokhmah ) parle , et l'ouvrier (explication : la binah, qui est la Torah céleste , et qui est appelée " ouvrière " comme expliqué) agit immédiatement.  Et ainsi, toute la construction s'est faite par émanation : " Qu' il y ait une étendue ", " qu' il y ait des luminaires " et tout a été fait immédiatement (explication : toute la construction sont les séfiroth qui ont été émanées, comme expliqué dans le Zohar Parashath Bo, page 42b, qui enseigne que la Cause des causes fit émaner le Kéter, puis, le Hokhmah, puis, la Binah et qu'ensuite, il la divisa en sept rivières, en d'autres termes, les sept séfiroth inférieures ont été émanées au moyen de la Parole de l'Infini, Béni Soit-Il, à partir de la Binah. Voilà pourquoi il est dit ici que toute la construction s'est faire par émanation). Voilà qui explique la chaine, depuis le fondement de l'Infini Béni Soit-Il , jusqu' en bas. Cela suffit à notre propos. Il t'es ainsi expliqué que même si le saint Zohar dit que le père parla à la mère, il ne s'agit que d'appellations pour se référer aux séfiroth de la Hokhmah et de la Binah, et qu' elle ne parlent pas littéralement, mais qu' il s'agit d'une parabole pour exprimer le fait que l'Infini, Béni Soit-Il, y fait agir l'épnachement de sa Lumière et dirige par elles les mondes. Et tout est fait au moyen de la Puissance du Seigneur,  l'Infini, Béni Soit-Il , et qui est appelé " l'Existence nécessaire " par le Ramba"m et qu'il n'y a rien en dehors de Lui (Guide 1:57). Mais si tu insistes et dis qu'il y a littéralement eu  une parole et que le père parla la mère, à Dieu ne plaise de penser ainsi comme les simplets qui prennent ces concepts élevés  à la lettre. Car si tu interprètes ainsi [le Zohar], tu dois également interpréter littéralement les propos des tanaïm et des amoraïm et, en particulier de Rabbi Shime`on bar Yohay, dont l'habitude est de s'exprimer allégoriquement en tout lieu aussi bien dans le saint Zohar, que dans le Talmud et les midrashim. Il en est ainsi, par exemple, dans le Midrash Rabbah, 11:9 : " Rabbi Shime`on bar Yohay enseigna : Le Shabbath dit devant le Saint Béni Soit-Il : " Seigneur des mondes !  tout le monde a un partenaire, mais moi, je n'ai pas de partenaire ". Le Saint Béni Soit-Il dit : " La congrégation d' Israël sera ta partenaire " ". Ou , comme il est rapporté dans le traité Shabbath (54) : " L'attribut de la justice dit devant le Saint Béni Soit-Il : " Seigneur de l'univers ! Quelle est la différence entre ceux-ci et ceux-là ? etc. ". Dans le Shémoth Rabbah: " A ce moment là, la lettre Yod monta ; se prosterna devant le Saint Béni Soit-Il et dit : " Tu as dit qu' aucune lettre de la Torah ne sera abolie ". Ou encore dans le traité Méguilah : " L'attribut de la justice dit devant le Saint Béni Soit-Il : " Seigneur du monde " etc. ". Il existe d'autres choses de ce genre en d'autres endroits.  En somme, il  est interdit à celui qui croit en la Torah et dans les paroles des Sages de prendre les choses littéralement »	הנה נתבאר לך משלון הזוהר הקדוש שהקב״ה נגלה לרשבי בספירת הכתר שהיא הגדולה שבכבודו ית׳ אמר הקב״ה שאל רשבי מאן נניהו הכא האי אלהים וכו׳ מי שהוא טפש וחסר לב יטעה בכן שאי  תתמה על זה שהרי הקב״ה כשמתלבש במדת הבינה נקרא בה אלהים וג״ך כשמתלבש במדת המלכות נקרא אלהים , ועל כן שאל את רשבי באיזו מדה נתלבשתי עד שנקרא עלי פסוק זה ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו , וידוע פשוט ששם אלהים מושאל למדת הדין כתאיתא בדוכתי טובא בבראשית רבה ובפרט על פסוק וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ ואל תתמה על ששאל הקב״ה את רשבי שכן דרכו של הקב״ה לשאול את ברואיו וכמו שאמר למשה מזה בידך ויאמר מטה וכן ששאל את קין אי חבל אחיך וכל עולמות שאל את רשבי כדי שיתעורר לעסוק בתורה וכו׳ ואתתא לית לה רשו המלצה ומשל בעלמא הוא שכמו האשה לגבי האיש שאינה עושה מאומה מדעת עצמה כי אם מדעת בעלה כך רשבי המליץ הלשון שאין מדת הבינה יכולה לעשות פעולה אלא מא כן בכח מדת מדת החכמה שהיא למעלה ממנה , והחכמה אינה פועלת אלא אם כן בכח הא״ס ב״ה עילת כל העילות ואל תתמה שאני אומר זה עושה בכח זה וכולן בכח הבורא ית׳ שהרו כגון זה כתב הרמבם במורה , ח״ב פרק ו׳ , וז״ל ואמנם אמרו הוא, שאלו השכלים הנפרדים הם גם כן אמצעיים בין הבורא יתברך ובין הנמצאות, ושבאמצעותם יתנועעו הגלגלים, אשר הוא סיבת היות ההוויות כ״ש וק״ו כבודו יתבדן שהן מדותיו שיפעול על ידן וכל בנינין דהוו באוח אצילות , הוה אמר אבא באמירה לגבי אימא יהא כדין וכדין ומיד הוה, כמה דאת אמר ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור, ויאמר (פירוש בגליון חכמה) הוה אמר לאלהי"ם (פירוש בגליון בינה) יהי אור, מארי דבניינא (פי׳ חכמה)  איהו אומר ואומנא (פ׳ בינה שהיא תורה של מעלה ונקראת כמו אומן כמו שביארנו) עביד מיד, והכי כל בניינין בארח אצילותא הוה אמר יהי רקיע יהי מארת וכלא אתעביד מיד (פירוש וכל בניינין כל הספירות שהן אצילות וכמו שמפורש בזוה״ק פרשת בא דף מ״ב שהעתקנו שבתחילה האציל עילת כל העילות אח הכתר, ואח״ך חכמה, וחח״ך בינה, ואח״ך והכהו לשבעה נחלים כלומר נאצל בכח מאמר הא״ם ב״ה ספרת הבינה שבע ספירות תחתונות, ולפיכך אמר כאן דכל בניינין דהוו באורח אצילות הוה וכו׳) ועתה מפרש ביתר שאת איך היה כל ההשרתלשלות מרזא דאין סוף עד למטה עכ״ל לעניינינו, הדי לך מפורש בהדיא שאע״ף שתראה בזה״ק אמר אבא לאימא הם כינויים דשתי ספירות הכמה ובינה  ואינן מדברות ממש אלא דרך משל רק שהא״ס ב״ה פועל בהן שפע אורו לעולם ומנהיג בהן כל העולמות. נמצא שהכל בכח אזון היחיד אין סוף ב״ה הנקרא בפי הרמבם במורה מחוייב המציאות ואין זולתו) וכו׳ ואם תקשה ותאמר שיש אמירה ממש אמר אבא או אמרת אימא חלילה לחשוב כך  כקצת הפתאים הלוקחים דברים העומדים ברום העולם כפשוטן שאם תאמר כן תוכרח לפרש דוכתי אמוראים בדוכתי טובא וביותר הרשבי שדרכו להמליץ דבריו בכל מקום הן בזוה״ק הן בתלמוד ובמדרשים כהא דאמרינן בבראשית רבה פ׳ יא ס׳ ט וז״ל תני רשב״י אמרה שבת לפני הקב״ה רבש״ע לכולן יש בן זון ולי אין בן זוג אמר לה הקב״ה כנסת ישראל היא בת זוגך וכר וכדאיתא בתלמוד מס׳ שבת (דף נ״ה) אמרה מדת הדין לפני הקב״ה רבש״ע מה נשתנו אלו מפני אלו א״ל הללו אדיקים והללו רשעים״ ימרה לו היה בידם למחות ולא מיחו   א״ל גלוי וידוע לפני שאם ממזו לא קבלו מהם  אמרה מדת הדין לפני הקב״ה רבש״ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי וכו׳ ועוד  בשמות רבה (פר׳ ו׳ סי׳ אי) אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו״ד ונשתטחה לפני חקב״ה ואמרה רבש״ע לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה וכו׳ ע״ש וג״ב בפ״ק דמגלה (דף ט״ו) אמרה מדת הדין לפגי הקב״ה רבש״ע וכו׳ ועוד כיואא בזה בכמה מקומות, כלל הדברים אסור לו  לאדם המאמין  בתורה ובדבדי חז״ל ליקח לו הדברים כפשטן
(Pages 81-82)
Le Tsimtsoum en tant que contraction de la force créatrice et agissante et non de l'Etre Divin Lui-même
« Le tsimtsoum n'est, en aucune manière, littérale et je rapporterai une partie des propos des kabbalistes tels qu'ils figurent dans l'ouvrage intitulé " Shomer Emounim " [ ... ]. Voici ce qui y est rapporté : [ ... ] Lorsqu'il (le Ari) a écrit qu' avant qu'il fit émaner les émanations et le monde entier, tout était rempli de la lumière infinie, il se réfère à la Puissance infinie de Dieu.  Et lorsqu' il affirme qu'il n'y avait pas de place vide pour créer les mondes, il voulait dire que puisque la Puissance de Dieu est infinie, il n' existait pas d'endroit possible  pour créer les mondes et les êtres qui ont une fin et une limite [ ... ] Ainsi , pour créer de la place aux êtres finis, il a dû contracter sa puissance, comme s' il contracta sa puissance infinie de Lui-même à Lui-même, et laissa un lieu vide au milieu afin de faire émaner les mondes. La chose, cependant, n'est pas ainsi , mais nous employons une métaphore , comme s'il avait placé un lieu vide de sa puissance infinie. En effet, il n'emploie pas avec les créatures sa puissance infinie mais une puissance contractée afin que les potentialités qui sont avec lui puissent [ avoir lieu ]. Et lorsqu' il ( le Ari ) affirme que la lumière coule à travers une cavité droite, telle une pipe, cela veut dire qu' il éclaire et fait descendre l'épanchement avec mesure et balance, selon la proportion qui suffit aux êtres afin qu' ils la supportent et puissent exister et ne soient pas nullifiés. Voilà le secret du Tsimtsoum . A selon mon humble avis, cela signfie simplement que même si l'Infini n'a ni fin ni limite, il a une puissance dans une limite, dès lors qu' il est capable de limiter sa puissance sans fin , et d'agir dans une force contractée et limitée que les êtres qui ont une mesure et des limites peuvent recevoir.  Et c'est de cette manière que les Sages dirent  dans le Midrash Rabbah : " Viens et vois comment la voix est venue vers tout Israël, chacun selon sa force :  Les vieux selon leur force., les jeunes selon leur force , les enfants selon leur force , les femmes selon leur force et même Moshéh selon sa force, ainsi qu' il est dit : " Moshéh parlait et Dieu lui répondait dans une voix " ( Exode 19:19 ) - une voix qu'il était capable de supporter. Il est ainsi dit : " La voix de l'Éternel est dans la puissance " (Psaume 29:4). Il n'est pas dit dans sa puissance mais dans la puissance, c'est à dire, dans la puissance de chacun, y compris des femmes enceintes ". Voilà ce qu'a dit le Shomer Emounim [ ...  ] Pareillement, le Ramba"m a écrit  dans le Guide des égarés (2:12): " Cette action de l'intelligence séparée est appelée " épanchement ", par comparaison à la source d'eau qui s'épanche de tous les côtés et qui n'a pas de côtés déterminés, ni d'où elle proflue ni d'où elle se répand ailleurs, mais qui jaillit de partout et qui arrose continuellement tous les côtés aux alentours, ce qui est près et ce qui est loin. Car il en est de même de cette intelligence, aucune force ne lui arrive d'un certain côté ni d'une certaine distance, et sa force n'arrive pas non plus ailleurs par un côté déterminé ni à une distance déterminée, dans un temps plutôt que dans un autre temps ; au contraire, cette action est perpétuelle, et toutes les fois qu' une chose a été disposée, elle recoit cette action toujours  existante que l'on appelle épanchement. De même, encore, comme on a démontré  l'incorporéalité du Créateur et établi que l'univers entier est son oeuvre et qu'Il  en est, Lui; la cause efficiente, ainsi que nous l'avons exposé et que nous l'exposerons, on a dit que le monde vient de l'épanchement de Dieu et que Dieu a épanché sur lui tout ce qui survient. De même, encore, on a dit que Dieu a épanché sa Sagesse sur les prophètes. Tout cela signifie que c'est l'oeuvre d'un être incorporel, et c'est l'action d'un tel être que l'on appelle épanchement. La langue hébraïque a ainsi employé ce mot, je veux dire, " épanchement "  en parlant de Dieu en comparaison avec la source d'eau qui s'épanche " etc. Et il conclut en disant : " Quant à ce que nous avons dit que les prophètes ont aussi présenté métaphoriquement l'action de Dieu par l'idée d'épanchement, c'est, par exemple, dans ce passage : " Ils m'ont abandonné, moi, la source d'eau vive " (Jérémie 2:13), c'est à dire, l'existence qui est sans aucune doute la vie. Ils dirent ainsi : " Car auprès de Toi est la source de vie " (ibid.), c'est à dire l'épanchement de l'existence, et c'est encore ce qui est exprimé à la fin du passage par les mots : " dans ta lumière nous voyons la lumière "  etc.  Voilà qu'il t'est clarifié que le Ramba"m a comparé le Créateur Béni à une source d'eau coulant par la continuité de l'épanchement »	אין הצמצום הז הכפשוטו כלל וכלל ואביא קצת מדבריהם הובא בספר שומר אמונים וכו׳ מה שכתב כי טרם שהאציל הנאצלים וכל העולמות שהיה הכל מלא מאור אין סוף, כוונתו לומר מכחו הבלתי תכלית, ומ״ש ולא היה מקום פנוי לברוא עולמות הכוונה היא כי כיון בכחו בבלתי תכלית לא היה מקום אפשרי להמציא עולמות ונמצאים בעלי תכלית וגבול, כי מכח בבלתי תכלית היה קשה מאוד  יציאת דברים בעלי תכלית, וכמ״ש שכתב האר״י עצמו בסא״י סוף ענף ג׳ וז״ל צורך הצמצום הוא כדי לעשות בהניח כלים כי על ידי צמצום האור ומיעוטו יש אפשרות על הכלי להתהווה , ובהרבות האור יתבטל הכלי ממיעוט כחו לקבל האור הרב ולכן כדי להמציא נמצאים בעלי תכלית הוצרך לפעול בצמצום כחו כאילו כביכול צמצם כחו הבבלתי תכלית מעצמו אל עצמו וניח מקום פנוי בעמצא כדי להאציל העולמות , ולא הדבר הוא כך אלא כדי לשכך האוזן אנו מדמים כאולי הניח בעצמו מקום פנוי מכחו בבלתי תכלית שהרי אינו פועל הנמצאים לפי כחו הבבלתי תכלית אלא בכח מצומצם כדי שיוכלו העלולים שאתו , ומ״ש ואז המשיך אור דרך קו ישר כעין צינור היינו שהאיר והשפיע במדה ובמשקל כפי השעיור המפסיק להם שיוכלו הנמצאים לסבולו ויתקיימו ולא יטבתלו זהו סוד הצמצום כפי הנראה לעניות דעתי דאין הכונה לומר אלא דאעפ״י סהאין סוף בלי גבול יש לו כח בגבול כי יכול הוא לצמצם כחו הבבלתי תכלית ולפעול בכח מצוצם ומוגבל שיוכלו הנמצאים בעלי מדה וגבול לקבלו והוא ע״ד אמרם במדרש רבה (שמות ם׳ ה׳ סי׳ ט׳) בא וראה האין הקול יובא אצל כל ישראל וכל אחד ואחר לפי כחו הזקנים לפי כחן. הבחורים לפי  כחן והקטנים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו שנ׳ משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקול שהיה, יכול סובלו, וכן הוא אומר קול ה׳ בכח. בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, ואף נשים מעוברות לפי כחן עכ״ל שומר אמונים וכו׳ וכ״ך כתב הרמבם במורה וז״ל :  ויכונה לעולם פועל הנבדל בשפע - על צד ההדמות בעין המים אשר ישפע מכל צד ואין לו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו אבל מכולו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה הקרובים אליו והרחוקים ממנו תמיד. כן זה השכל לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד ולא יגיע כוחו לזולתו גם כן מצד מיוחד ועל רוחק מיוחד ולא בעת בלתי עת; אבל פעולתו תמיד כל אשר יזדמן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות אשר כונה בשם  שפע. כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל - פעלו ושהוא - סבתו הפועלת כמו שבארנו וכמו שנבאר נאמר שהעולם - משפע האלוה ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בו; וכן יאמר שהוא השפיע חכמתו על הנביאים - הענין כולו שאלו הפעולות - פעולת בלתי גוף והוא אשר יקרא פעלו - שפע. וזה השם - רצוני לומר השפע - כבר התירהו הלשון העברי גם כן על האלוה ית׳ מפני ההידמות בעין המים השופע כמו שזכרנו  השפע וכו׳ וסיים שם וז״ל אבל מה שזכרנוהו שספרי הנביאים השאילו ענין השפע גם כן לפועל האלוה - הוא אמרו "אותי עזבו מקור מים חיים" - רצונו לומר שפע החיים - כלומר המציאות אשר הוא החיים בלא ספק וכן אמרו "כי עמך מקור חיים" - רוצה בו שפע המציאות וכן השלמת המאמר והוא אמרו "באורך נראה אור" וכו׳ הרי לך מבואר מדברי הרמב״ם שדימה הבורא ית׳ אל עין המים הנובע בהמשכת השפע
(Pages 138-141)
Sur l'emploi kabbalistique du terme  « fils », qui désigne ou bien la séfirah du tiféreth, une parmi les dix (et non trois),  métaphoriquement « fils » des séfiroth de la hokhmah et de la binah ou bien la nation d'Israël, collectivement  fils de Dieu, qui incarne le tiféreth
« Ce passage (Zohar 3:191b), je l'expliquerai correctement, avec l'explication du Méqadesh Mélekh : " Quel est son Nom, quel est le nom de son fils ? Son est connu : « L’Eternel des armées est son nom » (Isaïe 54,5). (explication du Meqadesh Mélekh : L'Eternel des armées est son nom, c'est à dire, qu'abba (le père) est appelé métaphoriquement de cette manière à l'instar de binah - voilà qu' il nous est établi par l'explication du Méqadesh Mélekh que c'est la séfirah de la Hokhmah qui est appelée " abba " et que le nom " Adonaï " y  est appliqué métaphoriquement etc. ). Et quel est  le nom de son fils ?  Israël  (explication du Méqadesh Mélekh : Le Ze`er Anpin (le petit visage etc. J'ai déjà expliqué en plusieurs endroits, de par les paroles de nos Sages de mémoire bénie, que le tétragramme est le Nom de l'Infini, Béni Soit-Il, lorsqu' il se revêt de l'attribut du tiféret. L'on sait en outre que tiféret est en-dessous des deux séfirot de hokhmah et de binah. Ainsi, l'attribut de tiféret est appelé " fils " dès lors qu'elle en dessous de ces deux séfirot). Comme il est écrit : « Mon fils, mon premier né, Israël » (Exode 4,22). Toutes les clés de la foi dépendent d’Israël (c'est à dire, la séfirah de tiféret est appelée Israël : Israël en qui je me glorifie  (etpa'er) (Isaïe 49!3). Il t'es parlé en cet endroit du Zohar des clés de la foi, une allusion aux quatre lettres du tétragramme). Il se glorifie lui-même lorsqu’ il dit : « L’Eternel m’a dit : tu es mon fils » (Psaumes 2,7). C’est en effet le cas, car le père et la mère l’ont couronnés et l’ont bénis par des bénédictions innombrables (Il s'agit d'une manière de parler  et lorsqu' il est dit dans le Zohar que le père et la mère l'ont courronés, cela veut dire que l'influx coule d'en haut vers les deux séfiroth de hokhmah et de binah et qu' il coule ensuite vers l'attribut du tiféret ; et que, dans nos prières et nos bénédictions, notre intention se dirige vers la Cause première, en dehors de laquelle il n' en existe aucune, et qui est appelée " Eyn sof " ( Infini ), Béni Soit-Il, au moyen de cet attribut. Et nous  puisons  l'influx qui s'y trouve. Et c'est ce que dit le Zohar). Et ils ont dit et donné l’ordre à tous : « Embrassez le fils » (Psaumes 2 :12), embrassez les mains de ce fils, pour ainsi dire. La domination lui a été donnée sur toute chose et toute chose  doit le servir ( C'est à dire que la parole émane de ces deux attributs que sont la hokhmah et la binah pour dire que tout notre service doit se faire au moyen du tétragramme. En effet, on ne dit pas " Tu es Béni Elohim " ou " Tu es Béni Ehyeh "  ou autre, mais " Tu es Béni Adonaï (Yod He Vav He), et comme expliqué plus haut, Moshéh, notre maître, a dû expliquer à Israël par quel Nom appeler le Dieu d'Israël, et leur expliqua le tétragramme, ainsi qu'il est dit : " Adonaï (Yod He Vav He)  le Dieu de vos pères " (Exode 3:15) [...] Et c'est pourquoi ils dirent que la domination sur tout lui a été donnée, car c'est de là, par le moyen du tétragramme que l'Infini domine sur tout). De peur qu'il ne se fâche, étant donné qu'il a été couronné de jugement et de miséricorde. Celui qui mérite le jugement aura le jugement et celui qui mérite la miséricorde aura la miséricorde (Nous savons, en effet, que la séfirah de tiféret est constituée de jugement et de miséricorde qui coulent d'en haut et que celui qui s'abstient de bénir au Nom du tétragramme et qui falsifie cette voie en y changeant le Nom, tel que " Ehyeh " ou " Elohim " pèche volontairement et modifie le contenu qu'ont créé les hommes de la Grande Assemblée. Ainsi  est-il dit que si l'individu est méritant, et n'a rien modifié, la miséricorde descend sur lui, mais que si au contraire,  il modifie la bénédiction, le jugement descend sur lui). Toutes les bénédictions d'en bas et d'en haut montent vers ce fils et deviennent une couronne (Voici, d'une manière succincte; l'explication Méqadesh Mélekh : Toutes les bénédictions montent vers ce fils. Il est expliqué dans le Piroush aggadot que le tiféret au sein du tiféret est l'essence de l'époux, car le tétragramme, qui pointe vers l'Infini Béni Soit-Il, qui a Eté qui Est et qui Sera, s'y révèle. Voilà pourquoi le nom de cette séfirah est " tiféret " (beauté) car c'est là que se révèlent les séfiroth et les branches de toutes les séfiroth. Il t'es expliqué que par le moyen de cette séfirah, on porte notre intention vers l' Infini , Béni Soit-Il, l'Unique  être primordial à part lequel il n'en existe pas d'autre. Et ne t'étonne pas de toutes ces appellations; car lorsqu' on dit l'époux ou Israël, il s'agit d'appellations du nom  avec quatre lettres et qui visent à faire comprendre les choses  à l'entendement). Et voici ce qu'a écrit le Ramba"m dans le Guide (1:61) : " Tous les noms de Dieu que l'on retrouve dans les livres sacrés sont généralement dérivés des actions, ce qui n'est point inconnu. Un seul nom doit être excépté, et c'est le tétragramme, qui est le Nom qui désigné spécialement Dieu et qui, à cause de cela, est appelé " schem haméforash ", ce qui veut dire qu'il désigne expressément l'Essence de Dieu ". Et, encore, dans le chapitre 64 : " Sache par le nom  de l'Eternel, on désigne parfois le simple nom, comme par exemple dans ce mot, " Et tu ne prononceras pas le nom de l'Eternel ton Dieu en vain " (Lévitique 20:6). Parfois, on désigne par-là l'Essence de Dieu son véritable Etre, comme par exemple, " Et s'ils me disent: " Quel est son nom " ? " (Exode 3:13). Et parfois, on désigne par-là l'ordre de Dieu, comme lorsqu' il est dit : " Car Mon Nom est en lui " (Exode  23:21), c'est à dire que ma parole ou mon ordre est en lui (cf. Targoum ), c'est à dire que l'ange est l'instrument de ma volonté et de mon désir ". ". Et c'est pourquoi les hommes de la grande assemblée ont mis en ordre pour nous dans le " Vayévarekh David " : " Nous célébrons ton nom glorieux. Que l'on bénisse ton nom glorieux, qui est au-dessus de toute bénédiction et de toute louange! ".  C'est, cependant,  selon le sens simple du Zohar que l'ont interprété les sages dans le Midrash Tanhouma, Parashath Noah, vers la fin. Voici ce qu'ils disent : " Le Saint Béni Soit-Il dit : " Dans ce monde, mes créatures sont divisées en soixante-dix langues à cause du penchant au mal. Cependant, dans le monde futur, tous seront égaux et invoqueront mon Nom d'un commun accord et me serviront, ainsi qu'il est dit : " Alors je donnerai aux peuples des lèvres pures, Afin qu'ils invoquent tous le nom de l'Eternel, Pour le servir d'un commun accord. " (Sophonie 3:9). Le joug des nations sur Israël cessera et, alors, ils le serviront dans la joie. Les peuples, cependant, le serviront dans le tremblement. La chose est semblable à un homme dont le fils le sert dans la joie.  Celui-ci dit : " Même si je fais des erreurs, mon père ne sera pas fâché contre moi, car il m'aime ". Voilà pourquoi il sert dans la joie. Le serviteur étranger, cependant, sert dans la crainte et dit : " Si je fais une erreur, mon maître sera en colère contre moi ". Voilà pourquoi les peuples servent dans la crainte. Qu'est-il écrit à leur propos ? " Pourquoi ce tumulte parmi les nations, Ces vaines pensées parmi les peuples? " (Psaume 2:1). Tout ce cantique parle des nations. Qu'est-il écrit à la fin ? " Embrassez le fils, de peur qu'il ne s'irrite, Et que vous ne périssiez dans votre voie, Car sa colère est prompte à s'enflammer " »	ואפרשנו בדרך נכון ועם פירש המק׳ם וז״ל הזוהר מה שמו ומה שם בנו כי תדע ההוא שם ידיעא ה׳ צבאות שמו (פי׳ המק׳ם ה׳ צבאות שמו פי׳ אבא נקרא כך בהשאלה כמו בינה הנקר׳ כך  הנה לן מפירוש המק׳ם שספירת ההכמה שמכנה אותה בשם  אבא שם ה ׳ צבאות מושאל שם וכו׳ שם בנו ישראל (פי׳ המק״ם זעיר. הנה כבר ביארת לן מדברי הז״ל בכמה מקומות ששם הוי״ה הוא שם הא״ס ב״ה בהתלבשו במדת התפארת וידוע שספירת התפארת היא למטה משתי ספירות  חכמה ובמה. ולפיכן קרא למדת תפארת בן לאו״א על שם שהיא למטה מהספירות האלו) דכתיב בני בכורי ישראל. והאי ישראל כל מפתהתן דמהימנותא ביה תליין (ר״ל  שספמת התפארת כינוי ישראל שייך שם וסי׳ ישראל אשר בך אתפאר , ואמר לך בזוהר כאן דמפתהתן דמהיסנותא כלומר שמפתהות האמונה שם רמוזים  שהם ד׳ אותיות שם הוי״ה) ואיהו משתבח ואמר ה׳ אמר אלי בני אתה והכי הוא ודאי דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן (דבר זה מליצה ומשל בעלמא הוא וכו׳ ומ״ש בזוהר והכי הוא ודאי דהא או״א אעטרו ליה ובריכו ליה ר״ל  שהשפע הנמשך מלמעלה אל שתי ספירות חכמה ובינה הם ממשיכים אותו אל מדת התפארת ובתפילותינו ובברכותינו אנו מכוונים אל הסיבה הראשונה שאין זולתו והוא הנקרא א״ס ב״ה דרך זאת המדה ומשם במעשינו הטובים אנו ממשכים שפע המוכן שם וזהו אמרו בזוהר)  ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר  נשקו ידא להאי בר כביכול שולטן ויהיב ליה על כולא וכולא יפלחון ליה (ר״ל ששתי מדודות אלו שהם חכמה ובינה יבא מהם הדבור שכל עבודתינו דרך שם הוי״ה. שאין אנו אומרים ברוך אתה אלהים או ברוך אהי״ה וכיוצא. אלא ברוך אתה הוי״ה וכמ״ש לעיל משם   חה״ל שמשה רבי׳ הוצרך לבאר לישראל באיזה שם יקרא אלהי ישראל וביאר להם שם הוי״ה שנ׳ ה׳ אלהי אבותיכם וכו׳ וזהו אמרו יהב ליה שולטנו על כלא שמשם מאותה דרך שהוא שם הוי״ה. הא״ס שולט על הכל) פן יאנף בגין  דאעטרו ליה בדינא ורחמי״ מאן דזכי לדינא לדינא ומאן דזכי רחמי לרחמי (כי הנה נודע שספירת התפארת כלולה מדין ורחמים הנמשך מלמעלה ומי שנמנע מלברך בשם הוי״ה ולסלף הדרך ההיא באיזה שם כגון אהי״ה או אלהים, הרי הוא שוגה ומשנה מטבע שנעשו אנשי כנה״ג ולפיכך אמר אם זכה ולא שינה נמשך עליו רחמים, ומי שמשנה המטבע נענש ומושך על עצמו דין)  כל ברכאן דלעילא ותתא לההוא בר סלקין ומתעטרן (פי׳ על זה המק״ם וז״ל בקיצור כל ברכאן להאי בר סלקן נתבאר בפירוש אגדות שתפארת שבתפארת הוא עצם החתן כי שם הוי״ה אשר מורה על א״ס ב״ה שהוא הי״ה הו״ה ויהי״ה נתגלה שם ולפיכך שמו תפארת כפני ששם נתגלו ספירות וענפים של כל הספירות עכ״ל, הרי לך באר היטב שמפרשים דבריהם  שהכוונה דרך האי בר שהוא תפארת המכונה חתן אנו מכוונים על הא״ס ב״ה היחיד הקדמון שאין  זולתו וכל כנויים אלו אל תתמה מהם כי אמרו חתן או תפארת או ישראל כולם כנויים לשם הוי״ה וכדי שיובנו הדברים באוזן וכן כתב הרמב״ם במורה (פ׳ ס״א תחלק א׳) וז״ל כל שמותיו יתעלה הנמצאים   בספרים כולם נגזרים מן הפעולות, וזה מה שאין העלם בו אלא שם אחד והוא יו״ד הא וא״ו ה״א שהוא שם מיוחד לו יתעלה ולזה נקרא שם המפורש עניינו שהוא יורה על עצמו יתעלה הודאה מבוארת אין השתתפות בה ע״ך, ועוד בפ׳ פ״ד מחלק א׳ דע כי שם  הוי״ה פעמים רוצים בו השם לבד באמרו לא תשא את שם ה׳ אלהיך, ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואמתתו כמו שאמרו לי מה שמו, ופעמים רוצים בו דברו יתעלה כמו שאמר כי שמי בקרבו ענינו דברי או מאמרי בקרבו הענין שהוא כלי לרצוני וחפצי עכ״ל, וזהו שסדרו לנו אנשי כנה״ג בויברך דוד ומהללים לשם תפארתך ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותחלה וכפשט לשון הזוה״ק דדשו רז״ל בחנחומא פר׳ נח בסופה וז״ל אמר הקב״ה בעה״ז ע״י יצה״ר חלקו בריותי נחלקו לשבעים לשון״ אבל לעה״ב ששוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי שנאמר אז אהפוך לעמים שפה ברורה לקראו כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד ויבטל  שעבוד חגוים מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה, אבל העכו״ם יהיו עובדין אותו ברדעדה. כגון אדם שבנו משרת לפניו משרת בשמחה  אומר אם אקלקל מעשי לפני אבי אינו כועס עלי שהוא  אוהב  אותי לכך עובד בשמחה, אבל העבד הנכרי משרת ביראה אומר אם אקלקל לפניו כועס עלי לכן עובדו ביראה כן הגוים םה כתיב עליהם למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק כל המזור מדבר על הגוים, םה כת׳ בסוף המזמור עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה נשקו בר
(Pages 104-105) Somme toutes, force est de constater et surtout de déplorer la falsification des textes par les missionnaires chrétiens et certains judaïsants trinitaires.