Commentaires du Rashbats sur le rapport de Yéshoua à la Torah

Il transparaît de tout ce dont nous avons parlé dans les parties précédentes (partie 1 , partie 2 , partie 3 , partie 4) que l'idée selon laquelle Yéshoua aurait abrogé la Torah est basé sur un malentendu causé en partie par l’ignorance de la culture  juive par le christianisme gentil, les adeptes duquel croient n’avoir rien à apprendre des maîtres d’Israël qui sont pourtant les gardiens d’une tradition millénaire remontant à la révélation du Sinaï. Les rabbins, qui n’ont certes pas la foi en Jésus mais qui ont la foi de Jésus, le judaïsme, ont manifestement mieux compris les évangiles que la plupart des hommes d’Eglise et des théologiens chrétiens actuels qui soutiennent encore que Jésus aurait abrogé la Torah d’Israël. La position de Yéshoua et de ses premiers disciples vis-à-vis de la Torah est en effet résumée comme suit par le Rashbats :

« Les chrétiens, bien qu’ils croient que la Torah qui a été donnée à Israël par l’intermédiaire de Moïse vient du ciel, objectent contre nous qu’elle a été remplacée par l’Evangile par l’intermédiaire de Yéshoua le Nazaréen (…) Ils n’ont pas compris les intentions du Nazaréen, leur Seigneur. En effet, il est dit dans leurs livres que Yéshoua a dit à  ses disciples : «  Ne croyez pas que je sois venu pour abolir la loi ou les prophètes;  Je suis venu non pour abolir, mais pour accomplir.  Car, je vous le dis en vérité, tant que le ciel et la terre ne passeront point, Il ne disparaîtra pas de la loi un seul Yod ou un seul trait de lettre,  jusqu’à ce que tout soit arrivé. Celui donc qui supprimera l’un de ces plus petits commandements,  Et qui enseignera aux hommes à faire de même,  ne sera pas appelé dans le royaume du ciel mais celui qui les observera,  et qui enseignera à les observer,  celui-là sera appelé dans le royaume des cieux. » (Matthieu 5 :17-20).  Et quelqu’un a dit en son nom dans leurs livres qu’il est plus facile que le ciel et la terre passent, qu'il ne l'est qu'un seul trait de lettre de la loi vienne à tomber (Luc 16 :17). En un autre endroit, il est dit qu’un certain individu vint vers lui et lui demanda comment obtenir la vie éternelle. Il répondit qu’il fallait observer les commandements, c'est-à-dire les lois de la Torah (Matthieu 19:16-17, Marc 10:17-19, Luc 18:18-20). De même, Yéshoua a prescrit à ses disciples de faire tout ce que les scribes et les pharisiens disent, ceux-ci étant assis sur le siège de Moïse (Matthieu 23 :2-3). Il est encore écrit dans l’Evangile que lorsque Yéshoua descendit de la montagne, beaucoup le suivirent et un certain lépreux s’approcha et lui demanda de le guérir et il fut pruifié aussitôt. Il (Yéshoua) lui dit alors : « Va et présentes-toi devant le prêtre, et offres le sacrifice que Moïse commanda » (Marc 1 :44 , Matthieu 8 :4 et Luc 5 :14). Il est évoqué aussi dans le Talmud qu’il (Yéshoua) a dit qu’il n’est pas venu pour changer la Torah, comme il est dit (dans le traité Shabbath 116b) qu’il est affirmé dans le livre de l’Evangile : « Je ne suis pas venu pour enlever à la Torah de Moïse, ni ajouter à la Torah de Moïse ». D’ailleurs, plusieurs de ses disciples, en rapportant sa crucifixion, ne disent pas qu’il a été condamné à mort pour avoir annulé la Torah, mais pour s’être proclamé Fils de Dieu et Messie. Même après sa crucifixion, ses disciples ont gardé la loi du Naziréat, en se rasant et en offrant des sacrifices en accord avec la Torah (Actes 21 :20-26). En effet, ses apôtres se sont défendus devant les Juifs de Jérusalem qu’ils n’ont rien fait contre la Torah comme on peut le voir en divers endroits des livres des Apôtres (Actes 25 :8 ). Ils réprimandaient les prêtres qui ne gardaient pas la Torah, ce qui est approprié (Actes 7 :52). L’un d’eux a même dit que quiconque garde toute la Torah mas pèche contre un seul commandement, c’est comme s’il ne gardait pas toute la Torah (Jacques  2 :10). Un autre a dit qu’il a vu en rêve qu’ on l’a nourri avec des choses impures  , et cela lui a été difficile jusqu’à ce qu’il interpréta son rêve comme voulant dire qu’il devait rapprocher de la foi les gentils , lesquels sont impurs comparés à Israël (Actes 10 :9-17, 27-29) . Et même les commandements rabbiniques, comme le lavage des mains, la plupart d’entre eux les observaient (Marc 7 :2). Ici, nous avons cités leurs paroles, selon leurs propres expressions, pour parler en notre faveur contre ceux qui y croient, car ils n’ont pas compris les intentions de Yéshoua. En réalité, l’intention de ses Apôtres était d’alléger le joug de la Torah et des commandements pour les gentils, afin d’attirer leur cœur vers la foi, car ils savaient que s’ils les obligeaient à accepter le joug de la circoncision et des commandements, les gentils n’entreraient pas dans leur foi (Actes 15). Mais en ce qui concerne les intentions de Yéshoua pour les Israélites,  il ne lui est jamais venu à l’esprit de changer la Torah pour eux, ni pour lui, ni pour ses disciples, car après tout, eux-mêmes étaient des Israélites et gardaient la Torah comme je l’ai mentionné en citant leurs paroles »

הנוצרים אף כי מאמינים שהתורה אשר נתנה לישראל על ידי משה היא מן השמים הם טוענים עלינו שנשתנתה לאונגליון על ידי ישו הנוצרי וגו׳ החטיאו כוונת הנוצרי אדוניהם כי נאמר כספרם כי ישו אמר לתלמידיו אל תחשבו כי באתי להסיר התורה או דברי הנביאים לא באתי כי אם להשלימה. ובאמת אני אומר לכם עד שיאברו שמים וארץ יו׳ד אחר או תג אחר לא יאבר מן התורה עד שיעשה הכל. ומי שיתיר אחת מן המצות הקלות או ילמד זה לאנשים לא יקרא למלכות שמים ; אבל מי שיעשה אותם או ילמד זה לאנשים יקרא למלכות שמים. עד כאן. וכן אמר אחד על שמו בספרם כי יותר נקל הוא כליון השמים והארץ משיפול מהתורה תג אחד. ובמקום אחר נאמר כי אדם אחד בא לפניו ושאלו במה ישיג החיים הנצחיים והשיבו שישמור המצווה ורצח לומר מצות התורה וכן צוה ישו לתלמידיו שיעשו כל מה שיאמרו הסופרים והפרושים להיותם יושבים על כסא משה. וכתיב באונגליון כי כשירד ישו מן החר הלכו אחריו סייעות רבות והנה מצורע אהד בא ויבקש ממנו לרפאותו ומיד נטהר ויאמר לו לך  והראה אל הכהן ותקריב קרבן אשר צוה משה. וגם בתלמוד נזכר כי הוא היה אומר שלא בא לשנות התורה כמו שאמרו (שבת קטז) שכתוב בספר אונגליון אנא לא למפחת מאורייתא דמשה אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכן כמה תלמידיו שספרו מענין תלייתו לא אמרו שנדון להריגה על בטול התורה אלא על שהיה אומר שהוא בן האלהים ומשיח. וגם אחר תלייתו קיימו תלמידיו תורת הנזיר מתגלחת והקרבת קרבנות כפי התורה.וכן שליחיו מתנצלים ליהודים אשר בירושלם כי לא עשו דבר כנגר התורה, וזה בהרבה מקומות מספרי השליחים. והיו מוכיחים את הכהנים שלא היו שומרים התורה כראוי. גם אמר אחד מהם, כי מי שישמור כל התורה ויחטא בדבר אחד כאילו חטא בכל התורה. ואחר אמר כי ראה בחלום שהיו מאכילים אותו דברים טמאים והיה קשה בעיניו עד שפתר חלומו שיקרם לאמונה הגוים שהם טמאים כנגר ישראל. ואפילו כמצות דרבנן כמו נטילת ידים היו איזה מהם נזהרים הנה .זכרנו דבריהם כלשונם להיות לנו לפה כנגר המאמינים בהם כי הם החטיאו כוונת ישו. אמנם כוונת תלמידיו היתה להקל עול התורה והמצות מעל הגוים, כדי למשוך את לבם להאמונה כי ראו שאם יטילו עליהם עול המילה ועול המצות המעשיות לא יכנסו באמונתם אבל ישו שכוונתו היתה לבני ישראל לא עלתה על דעתו לשנות להם התורה. וגם לא לעצמו ולא לתלמידיו שהרי מבני ישראל היו וקיימו בעצמם התורה כמו שזכרתי מדבריהם

(Stirat Emounath hanotsrim)

Ailleurs, le Rashbats explique que la doctrine de l’abolition de la Torah ne vient ni de Yéshoua, ni de ses proches disciples, mais de Paul qui fut le premier à avoir interprété allégoriquement les commandements, comme les lois diététiques, et rejeté la lettre de la loi. Cependant, dit le Rashbats, « dans la dernière parole de l’Evangile, Yéshoua leur a dit (à ses disciples) le principe général  d’enseigner, même aux gentils, tout ce qu’il a ordonné, or, il leur a simplement ordonné de faire tout ce que leurs disent les pharisiens, lesquels gardaient toute la Torah » והנח בדבור האחרון מהאוננליון אמר להם ישו הקדמה כוללת שיאמרו אפילו הגוים כל אשר צוה להם, והוא כבר צוה שיעשו מה שיאמרו להם הפרושים והם היו נזהירים בכל התורה (ibid.). Selon le Rashbats, «  Yéshoua n’a pas du tout souhaité abolir la Torah et n’a pas voulu se proclamer Dieu » הוא לא רצה לסתור התורה כלל ולא רצה לעשות עצמו אלוה. Ainsi, aux yeux du Rashbats, la seule erreur de Yéshoua « résidait dans le fait qu’il croyait être le Messie », « mais sa pensée », écrit-il, «  a été rendu caduque lorsqu’ il s’est fait crucifier » טעותו היה שחושב להיות משיח וכשנתלה נתבטלה מחשבתו. Même si le sujet dépasse le cadre de notre étude, nous tenons à dire que nous ne sommes pas du même avis que le Rashbats sur ce dernier point. En effet, la loi talmudique elle-même n’exclut pas la possibilité que le Messie puisse venir d’ entre les morts :

« Nos rabbins ont enseigné : si le Messie Roi est d’entre les vivants, David est son nom. S’il est d’ entre les morts, David est son nom »

רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה אין מן דמכייא הוא דוד שמיה

(Talmud de Jérusalem, Bérakhot 17a)

«  Rav Na’hman dit : s’il (le Messie) est d’entre les vivants, il est comme moi, comme il est dit : Son chef sera tiré de son sein, Son dominateur sortira du milieu de lui (Jérémie 30 :21). Rav dit : s’il est d’ entre les vivants, il est comme Rabbenou Haqadosh (Yéhoudah hanassi), s’il est d’ entre le mort, il est comme Daniel l’homme bien aimé

אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא, שנאמר והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא, אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות

(Talmud de Babylone, Sanhédrin 98b)

Les Sages du Talmud admettaient ainsi que Dieu est libre de choisir qui il veut pour être le Messie, même un mort ; ce qui n’exclut en principe pas un rabbin mis en croix par les romains pour avoir osé prétendre à la messianité.